רוקח דייויד ואח' נ' פלג אתי ואח'

החלטה

לפני בקשה לבטל את צו העיקול הזמני שניתן לבקשת המבקש על נכסי המשיבה, במסגרת תביעה כספית ותביעה לאכיפת חוזה שהגיש המבקש נגד המשיבה בו נתבעה למלא אחר הוראות החוזה ביניהם קרי, העברת זכויות בחנות, כמתואר בהסכם ותשלום סך של 250,000 $.

המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, ומשכך תידון הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה (de novo).

העובדות הרלוונטיות

ביום 12.9.08 נחתם בין בעלי הדין הסכם (נספח א' שצורף לכתב התביעה) שבהתאם לרצון הצדדים עִגֵן את "ההבנות הנוגעות לחלקו של דייויד ברכישה הנ"ל". מן ההסכם עולה שהמבקש יקבל תמורה כספית בסך 250,000$ (סעיף 4 להסכם) וזכויות ב"יחידת משנה 1 (חנות בגודל של 9 מ"ר בחזית הבנין)" (סעיף 3 להסכם).

סוכם כי המבקש יהיה זכאי לתמורה הנזכרת רק "אם יחתם הסכם הרכישה" (סעיף 3 להסכם).

3.ביום 23.3.09 נחתם הסכם הרכישה עם קבוצת הרכישה (ההסכם צורף ודבר חתימתו אושר על ידי המשיבה (עמ' 10 ש' 6); משנחתם ההסכם פנה המבקש למשיבה ודרש לקבל את התמורה, כאמור בהסכם.

לא רק שהתמורה הכספית לא ניתנה למבקש, (צ'ק חלקי נמסר אך חזר מפאת חוסר כיסוי) אלא שהתברר למבקש כי הערות אזהרה שנחתמו לטובת חברי קבוצת הרכישה לא כללו הערת אזהרה להבטחת זכויותיו בחנות כאמור בהסכם שנחתם בין המשיבה לבין המבקש.

פניותיו למשיבה נתקלו בדחייה ומשכך הגיש את כתב התביעה ואת הבקשה לעיקול.

לטענתו הוא מילא את חלקו בהסכם, שכלל בין היתר פעולות לקידום הפרויקט שבגינן נחתם בסופו של יום הסכם הרכישה, ואשר עם חתימתו השתכללה זכותו כאמור אך המשיבה נמנעה מלמלא את חלקה. יודגש כי אין בהסכם כל תנאי אחר לשכלול הזכות, אלא החתימה על הסכם הרכישה, וזאת מאחר שההסכם נחתם על בסיס הפעולות של המבקש עד למועד החתימה על ההסכם וכלל לא מופיע כל תנאי נוסף בהסכם.

המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, הן בטענה שצו העיקול פקע מהטעם של העדר עילת תביעה; כן טענה כי אין הסכם בינה לבין המבקש; כי ההסכם בוטל בהתנהגות המבקש, כי אין הוא זכאי לסעד הנטען וכי במאזן הנוחות בין הצדדים נוטה הכף לטובת ביטול העיקול, עוד טענה כי אין להסיק הכבדה כלשהי מאחר שלמשיבה נכסים וכן כי הצ'ק שחזר אינו מעיד על קושי בפרעון אלא הוא בוטל על ידה כי נתנה אותו בגלל כפייה.

ולהכרעתי

המשיבה הגישה כאמור בקשה לביטול העיקול.

בפתח הדברים ולאורך עמודים רבים טענה כי צו העיקול פקע מאחר שכתב הערבות לא הומצא לה במועד. יאמר כבר כי אין טענה שהערבות לא נערכה במועד אלא שכתב הערבות לא הומצא למשיבה ביחד עם צו העיקול, ומשכך לטעמה, יש להורות על ביטול צו העיקול. ועל כן בפתח הדברים אתייחס לטענה כי צו העיקול פקע מחמת אי המצאתו במועד.

אין בידי לקבל את הטענה, המבקש דאג להקים את הערבות, עליה הוריתי, במועד, כך גם לפי דברי ב"כ המשיבה שאמר בפתח הדיון כי "היום מביא לי חברי ערבות בנקאית שלפי החותמת עליה הופקדה ב-11 לחודש משמע...הוא הפקיד בזמן אבל לי היה צריך למסור לכל המאוחר באותו תאריך..." (עמ' 2 ש' 10- 12). הערבות אם כך הופקה במועד ומאחר שהיא מהווה תנאי לכניסת הצו לתוקף, ומאחר שהופקה במועד לא ראיתי לבטל את הצו מחמת טענה זו. אמנם צודקת המשיבה כי היה על המבקש להמציא את כל המסמכים במועד עליו הוריתי ולרבות עותק מכתב הערבות, אולם מאחר שלא היה איחור בהמצאת המסמכים למעט עותק הערבות ומאחר שהערבות הופקה במועד מצאתי לדחות את הטענה. מעבר לדרוש, אציין כי לא נגרם כל נזק למשיבה בעטיה של אי המצאת הערבות הבנקאית שהכניסה לתוקף את צו העיקול, וכי הבקשה לביטול העיקול במועד מעידה בעד עצמה כי לא ארע כל נזק בגין כך ולפחות המשיבה לא הצביעה על נזק שנגרם לה, וממילא הערבות בתוקף החל מהמועד שקבעתי, וגם בכך טעם לדחיית הטענה.

לפיכך אני קובעת כי צו העיקול לא פקע, והוא תקף עד שלא יבוטל על ידי החלטה אחרת.

בבוא בית המשפט להטיל עיקול או כשהוא נדרש לשאלה האם להשאיר את צו העיקול על כנו, עליו להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עילת התביעה; כך בהתאם לתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן- 'התקנות') וכך בהתאם להלכה הפסוקה.

בהתאם לתקנות מוסמך בית המשפט להטיל עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכן כי קיים חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בנוסף לשני התנאים הנזכרים מוקנה לבית המשפט שיקול דעת כללי בהתאם לתקנה 362 (ב) לתקנות, וכלשון התקנה:

"בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;