רועי סימן טוב נ' קיי.אס.פי. מחשבים ירושלים בע"מ

פסק דין

הנתבעת מנהלת חנות לממכר מחשבים וציוד נלווה בהר חוצבים בירושלים (להלן: "החנות"). הנתבעת משתייכת לרשת חנויות קיי. אס. פי. לממכר מחשבים המופעלת על ידי חברות נוספות הקשורות לנתבעת.

התובע, מר רועי סימן טוב, הועסק על ידי הנתבעת כמנהל החנות מיום 31.10.06 עד ליום 16.9.09, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים.

לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי עמלות ופדיון חופשה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו כפרה בזכאות התובע לסעדים הנתבעים על ידו וכן העלתה טענות קיזוז.

רקע עובדתי

משרדי הנתבעת, הנהלתה והמחסן המרכזי שלה - ממנו סופקו מוצרים לחנות - מצויים בחיפה.

לנתבעת שני מנכ"לים משותפים, ה"ה יעקב פרילוק וזאב סורקין.

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי ביום 31.10.06. תפקידו של התובע לפי החוזה הוגדר "סוכן מכירות", אך אין מחלוקת כי התובע הועסק ברוב תקופת עבודתו כמנהל החנות, וכי עבדו בחנות בנוסף לתובע מחסנאי וטכנאי מעבדה.

התובע הכיר יבואן מחשבים בשם מוחמד ברהום מכפר עין ראפה, שניהל עסק לממכר מחשבים בשם "פי. סי. לנד". אין חולק כי התובע הביא לחנות מחשבים ניידים של פי. סי. לנד, אחסן אותם במחסן החנות וסיפק אותם למספר אנשים כנגד תמורה שניתנה לו במזומן, אותה העביר לברהום שהגיע לחנות לשם כך. כן אין חולק על כך שהתובע לא נתן חשבונית כלשהי לרוכשי המחשבים הניידים של פי.סי. לנד.

אין חולק על כך שהתובע פנה למנהל הרכש של רשת קיי. אס. פי., מר אלכס יעקובוב, והציע לו כי הנתבעת תרכוש מחשבים ניידים מפי. סי. לנד. במחירים זולים. מר יעקובוב ביקש מהתובע שימציא לו מידע רלוונטי על הספק המוצע ולאחר שמר יעקובוב בדק את המספר הסידורי של מחשב שהתובע שלח אליו, התברר לו שמדובר במחשב שיובא לישראל ב"יבוא מקביל". מר יעקובוב הודיע לתובע שהנתבעת אינה מעוניינת לעבוד עם דילרים המוכרים מחשבים מיבוא מקביל, היות והרשת לה משתייכת הנתבעת רוכשת ציוד אך ורק מיבואנים מורשים של יצרני הציוד.

הנתבעת גילתה את דבר מכירת מחשבי פי. סי. לנד על ידי התובע בחנות והודיעה לו כי בכוונתה לפטרו. התובע ביקש להסביר את מעשיו ולבקשתו התקיימה ביום 16.9.09 פגישה בינו לבין מר יעקב פרילוק במשרדי הנתבעת בחיפה, אשר תוכנה הוקלט על ידי פרילוק. במהלך הפגישה טען מר פרילוק כי התובע הפר את אמון הנתבעת בכך שמכר בתוך החנות מחשבים של מתחרה של הנתבעת. התובע טען כי לא מכר מחשבים ללקוחות הנתבעת אלא רק השיג עסקאות זולות לרכישת מחשבים ניידים לאחיו ולבני משפחה נוספים ולחבר.

כאמור, התובע פוטר על אתר, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה אם הנתבעת הוכיחה נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי הוכיחה מעשים של התובע המהווים הפרת אמונים של התובע כלפיה, המצדיקים פיצויי פיטורים, בכך שהתובע מכר בחנות מחשבים של ספק מתחרה והעמיד את עצמו בניגוד עניינים חמור כלפי הנתבעת. לטענת הנתבעת, בכך שהתובע ביצע עסקאות פרטיות במהלך שעות עבודתו ללקוחות הנתבעת, הוא הפר את חוזה העסקתו ואת חובות האמון החלות עליו כעובד בכיר אשר בידיו הופקד ניהול החנות. הנתבעת טוענת כי הפרת האמון חמורה בנסיבות בהן הנתבעת, שמשרדיה היו מרוחקים מירושלים, סמכה על התובע ונתנה בו אמון רב בכך שהפקידה בידיו את ניהול החנות. כן טוענת הנתבעת כי במכירת מחשבים של ספק מתחרה התובע גרם לאבדן הזדמנויות עסקיות לנתבעת, קיבל שכר עבור כל שעות הימצאותו בחנות כשבפועל התובע עסק בענייניו הפרטיים בחלק מן הזמן ועשה שימוש באמצעיה של הנתבעת לצרכיו הפרטיים. כמו כן, התובע סיכן את הנתבעת בכך שחשף אותה להליכים מינהליים ופליליים מצד רשויות המס, בגין ביצוע מכירות של מחשבים בחנות ללא הפקת חשבוניות. כמו כן חשף התובע את הנתבעת להליכים מצד יצרני הציוד מהם רוכשת הנתבעת מוצרים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאחר פיטוריו של התובע, היא בדקה את התנהלות החנות וגילתה מעשים נוספים של התובע שהיו נגועים בניגוד עניינים, כמו אישור הנחות "דילר" עבור מוצרי החנות ללקוחות שלא היו זכאים לכך, באמצעות שיוך מלאכותי של הרכישות שבוצעו ל"דילר" של הנתבעת, מתן זיכויים והנחות למקורבים בניגוד להוראות הנהלת הנתבעת וכן הפרת נהלים של הנתבעת על ידי אישור עסקאות אשראי ללא נוכחות בעל הכרטיס, באופן המסכן את הנתבעת באי פירעון מצד חברות האשראי.

טענות התובע

התובע טוען כי לא פעל בניגוד עניינים, לא הפר את אמונה של הנתבעת וכי פעל בתום לב. לטענתו, הוא הכיר את ברהום כספק זול של מחשבים אשר לא עבד עם הנתבעת, והזמין ממנו באופן פרטי מספר מחשבים ניידים עבור שלושה ממקורביו – חברים ובני משפחה, אשר הזמינו מחשבים ניידים לעצמם או למכריהם. בתביעתו טען התובע כי הזמין עשרה מחשבים ניידים בלבד. בתצהיר עדותו הראשית טען כי הזמין שבעה מחשבים בלבד ומכר אותם עבור ברהום.