רונן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום דמי אבטלה.

התובעת טוענת כי החל מחודש פברואר 2010 ועל לחודש יוני 2011 הי הועסקה כמוכרת בחנות לממכר בגדים ואביזרי אופנה [להלן: "החנות"] שמנהל בעלה, מר ציון רונן, לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה לאחר שצברה תקופת אכשרה ולפיכך קמה לה זכאות לדמי אבטלה.

הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין בעלה ולכל היותר מדובר בעזרה משפחתית. מטעם זה, נדחתה התביעה לתשלום דמי אבטלה.

מטעם התובעת העידה היא עצמה, וכן העידו בעלה ציון רונן, והגב' אירנה בוצ'רנקו שהועסקה כמוכרת בחנות מחודש מרץ 2010 ועד סוף שנת 2012. מטעם הנתבע הוגשו תעודות עובד ציבור של מנהלת מחלקת גבייה מעבידים, ושל עובדת מחלקת גביה מלא שכירים.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

בעלה של התובעת עוסק מאז שנות ה- 70 בשיווק קמעונאי של מוצרי אופנה. בשנות ה- 70 החזיק חנות תיקים ברחוב סוקולוב בחולון, ולאחר שהחנות נסגרה, בסביבות שנת 2008 פתח חנות לממכר בגדי ערב ואביזרי אופנה בקניון הזהב בראשל"צ (עמ' 9 שורות 10-15 לפרוטוקול).

התובעת ובעלה העידו כי במשך כל אותן שנים בהן עסק הבעל בניהול החנות התובעת לא עבדה באופן קבוע בעסק, אלא הייתה עוזרת כשהיה צורך בכך, בלא קבלת תמורה (עדות ציון רונן נ/ 6 שורה 15).

נציין בהקשר זה כי מנתונים שהציג המל"ל עולה כי מאז שנות ה- 80 מר רונן לא דיווח על העסקת עובדים כלשהם בעסקו, למעט תקופות קצרות בהן דיווח על העסקת ביתו, טלי קדרון (שצברה בעבודתה בעסק המשפחתי תקופת אכשרה ערב צאתה לחופשת לידה). החל משנת 2010 מר רונן החל לדווח על העסקת התובעת (אשתו) וכן על העובדת אירנה בוצ'רנקו, שהעידה בפנינו (להלן גב' בוצ'רנקו).

בין החודשים פברואר 2010 – יוני 2011 הונפקו תלושי שכר לתובעת. כל התלושים הונפקו באופן אחיד, וצויין בהם תשלום שכר בסך 3,851 ודמי נסיעות בסך 200 ש"ח.

לטענת התובעת, אשר נתמכה בעדות בעלה ובעדותה של גב' בוצ'רנקו, באותה תקופה התובעת נהגה להתייצב בחנות מדי בוקר, בסביבות השעה 10:00 ולשרת את לקוחות העסק עד שעות הצהריים המאוחרות (14:00-15:00) שאז היתה מתייצבת בחנות הגב' בוצ'רנקו, על מנת להחליפה. אין חולק כי הגב' בוצ'רנקו עבדה בחנות באופן קבוע משעות הצהרים ועד שעות הערב וכן במוצאי שבת, וכי לא עבדה בשעות הבוקר ובימי שישי (שבהם עבדה התובעת בחנות).

לטענת התובעת ובעלה, שכר העבודה שולם לתובעת בעיקרו של דבר במזומן (למעט חודשים אחדים בהם על פי הנטען שולם בהמחאות). מן הראוי לציין בהקשר זה כי העסק לא מנוהל באמצעות חשבון בנק נפרד אלא באמצעות חשבון הבנק שבבעלות התובעת בעלה וביתם ענת (שהיא עובדת בנק ולכן זכאית לפטור מעמלות).

כך, למעשה, כאשר שכרה של התובעת שולם באמצעות המחאה משוכה על שמה, לא ברור איזו טרנסאקציה בעלת משמעות נעשתה בחשבון הבנק של התובעת ובני משפחתה (ר' השיקים מחשבון התובעת, המשוכים לפקודתה – נ/3).

אשר לנסיבות סיום העבודה, במכתב הפיטורים שנמסר לתובעת ביום 1/7/11 נרשם כי פוטרה מעבודתה (לאלתר), מחמת צמצומים וקשיים כלכלים (נ/4). גם בכתה התביעה שהוגש למל"ל ובחקירת מר רונן בפני חוקר המל"ל נכתב כי הרקע לפיטורים היה קשיים כלכלים / צמצומים (נ/8). לעומת זאת בחקירת התובעת בפני חוקר המל"ל ובעדותה בפנינו נטען כי "פוטרתי כי לא הסתדרתי עם בעלי".

במהלך חודש 7/11 התייצבה התובעת בלשכת שירות התעסוקה, והתביעה למל"ל הוגשה ביום 2/8/11.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 158 וסעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ח-1995, אשר עניינו ביטוח אבטלה קובעים כדלקמן:

158.בפרק זה -

"מבוטח" -

(1)תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו;