רוני גולדברג דה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

החלטה

בפניי בקשה שהוגשה על ידי גיל החברה הישראלית לשיווק צבעים בע"מ (להלן: "המבקשת"), לביטול החלטת ביהמ"ש, כב' השופטת דיאנה סלע, מיום 18/06/09, במסגרתה אישר ביהמ"ש את הצעת החייב להסדר.

המבקשת טוענת כי יש להורות כמבוקש בבקשתה, משלא קוימו הוראות ו/או תקנות פשיטת הרגל, ומשלא הובאה בפני ביהמ"ש התשתית העובדתית הרלבנטית ואשר על כן, ההסדר שאושר על ידי ביהמ"ש אינו מתיישב עם מטרות הליך פשיטת הרגל.

המבקשת טוענת כי על פי דין, חובה היה על הכנ"ר להודיע לנושי החייב, ובכלל זה למבקשת, על מועד הדיון שנקבע ליום 18/06/09 לאישור הסדר הנושים שהציע החייב, ואולם בפועל הכנ"ר לא זימן את המבקשת לדיון, ובשל כך נמנע מהמבקשת להניח בפני ביהמ"ש את מלוא התשתית העובדתית שיש בה ללמד על כך כי ההסדר אינו מתיישב עם מטרת ההליך.

עוד נטען על ידי המבקשת, כי בדו"ח הכנ"ר נפלה טעות ברישום, עת שנרשם כי המבקשת מסכימה להצעת ההסדר, שעה שעמדת המבקשת הייתה כי ככל שתאושר בקשת בנק לאומי להארכת המועד להגשת תביעת חובו, כפי שנתברר בדיעבד שאירע, היא מתנגדת להסדר.

בהקשר זה נטען על ידי המבקשת, כי הכנ"ר, בחוות הדעת שהגיש בעניינו של החייב, סבר כי בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל הוגשה בחוסר תום לב, והתנהגות החייב לאחר הסתבכותו הכלכלית ובעת הליך פשיטת הרגל נגועה בחוסר תום לב. בפועל, צוין כי הצהרות החייב, לפיהן אינו עובד, נמצאו לא נכונות, ואף טענתו כי הוא אינו עובד בחברת "דקופיינט", שהינה לכאורה בבעלות אשתו בלבד, אינן נכונות, בלשון המעטה.

עוד נטען על ידי המבקשת, כי קבלת הצעת ההסדר, אותה הציע החייב, לתשלום 100,000 ₪ לנושיו והן לבעלי התפקיד, אינה סבירה בנסיבות בהן סכום תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן עומדות על סך של 574,958 ₪, כך ששיעור הדיבידנד לו זוכים הנושים, הינו בשיעור של כ-14%.

הנאמן והחייב מתנגדים לבקשת המבקשת. לטענת החייב, בקשת המבקשת הוגשה בחוסר תום לב, שכן המבקשת הייתה שותפה ונוכחת בהליכי קבלת ההחלטות נשוא הסדר הנושים והיוותה חלק מהתגבשותו, ואף נכחה באסיפת הסדר הנושים שהתקיימה בעניינו של החייב.

עוד נטען על ידי החייב, כי מדובר בהסדר סביר ביותר, אשר יש בו להועיל לנושים, כפי שקבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 18/06/09. החייב הוסיף וציין, כי בפועל קיבלו הנושים את כספים הדיבידנד, והלכה למעשה תם תיק פשיטת הרגל, והחייב הפך פטור מחובותיו. עוד ציין החייב, כי המועד להגשת ערעור בגין החלטת ביהמ"ש מיום 18/06/09 חלף, ולא ניתן בשום דרך לבטל הסדר נושים שהסתיים כשנה וחצי עובר להגשתה בקשה וביצועו הושלם.

הנאמן טוען בנימוקי התנגדותו, כי אין מקום להיעתר לבקשה, לנוכח מעורבות המבקשת בהליכי ההסדר ובאסיפת הנושים, ואין לקבל את טענות המבקשת, שעה שלא טרחה להתייצב לדיון ולא טרחה להתעניין בגורל התיק עד להגשת בקשה זו, כשנה ו-4 חודשים מיום אישור ההצעה.

עוד נטען על ידי הנאמן, כי עוד ביום 09/07/09 קיבלה המבקשת הודעה מטעם הנאמן כי תביעת החוב מטעמה אושרה, וככל שרצתה להתנגד להצעת ההסדר, היה עליה לעשות כן בסמוך לקבלת ההודעה.

הנאמן טוען, כי בשים לב לעובדה כי כלל הנושים כבר קיבלו את מלוא הדיבידנד ולמעשה נוצר מעשה בית דין, נוכח העובדה כי התיק הסתיים זה מכבר, אין מקום לקבל את בקשתה של המבקשת להורות על ביטול אישור הצעת ההסדר.

הכנ"ר מצטרף לנימוקי החייב והנאמן וסבור כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף, בין היתר בשל השתהות המבקשת שהייתה מודעת לאישור הצעת ההסדר עוד מחודש יולי 2009, ומשאין בטיעונים שהועלו על ידי המבקשת להצדיק ביטול הסדר נושים, שהתקבל לפי רוב מניין וערך שנתיים ימים קודם לכן.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת, בתגובות החייב, הנאמן והכנ"ר, ראיתי לדחות את הבקשה המבקשת.

מעיון בתיק עולה כי ביום 18/06/09 אושרה הצעת ההסדר של החייב על ידי כב' השופטת דיאנה סלע, לאחר שנתקבלה ברוב מניין וערך באסיפת הנושים, במסגרתה התחייב החייב לשלם סך של 100,000 ₪ לכלל נושיו, לרבות הוצאות ההליך.

מתגובת הנאמן עולה, כי הכנ"ר זימן את כלל נושי החייב לאסיפת הנושים, ובכללם המבקשת, כאשר במסגרת הודעת הזימון צורפו מלוא המסמכים הרלבנטיים להצעת ההסדר, לרבות פרטי ההצעה. המבקשת קיבלה את הודעת הזימון, לרבות פרטי ההצעה, ובהתאם לפרוטוקול אסיפת הנושים, שנערך במשרדי הכנ"ר ביום 14/01/09, עולה כי עו"ד גב' מיטל כהן, ב"כ המבקשת, נכחה באסיפת ההסדר וקולה נרשם כדלקמן:

"ככל שהבקשה להארכת מועד של בנק לאומי תאושר, אנחנו מתנגדים להצעה".

מן האמור עולה, אפוא, כי המבקשת הייתה נוכחת באסיפת הנושים נשוא ההסדר, וככל שרצתה לחזור ולהביע התנגדותה אף בפני ביהמ"ש, היה עליה להתעדכן לגבי מועד הדיון ולא להמתין משך שנתיים עד להגשת הבקשה.

יתר על כן, הצעת ההסדר של החייב עברה ברוב נושים מניין וערך של למעלה מ-82%, גם בלא הסכמת המבקשת, ומשכך, אין חולק כי הצעתה ההסדר אושרה כדין בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודה.

בנסיבות העניין עולה, כי בקשת המבקשת הוגשה כשנה ו-3 חודשים מיום אישור הצעת ההסדר של החייב. מעבר לעובדה שהמבקשת נכחה באסיפת ההסדר שהתקיימה במשרדי הכנ"ר, לא טרחה המבקשת להתייצב לדיון באישור הצעת ההסדר.