רוני אורפז נ' רם בן טל ואח'

פסק דין חלקי

לפני בקשה לדחיית התביעה מפאת חוסר סמכות עניינית.

רקע

עסקינן בתביעה, בה עותר התובע לקבלת שלשה סעדים עיקריים, האחד, צו עשה לסגירת תיק ההוצל"פ שמנהלים הנתבעים כנגדו, כמו גם ביטול כל ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת התיק ולחילופין, קבלת סעד הצהרתי שלפיו סכום חובו של התובע לנתבעים בתיק הנ"ל, קטן מסכום החוב הנוכחי הרשום בו. הסעד העיקרי השני הנו למתן צו לחייב הנתבעים להמצאת כל מסמכי תיק ההוצל"פ שהיו בידי בא כוחם הקודם. הסעד העיקרי השלישי הנו כספי, במסגרתו עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו 200,000 ₪ בגין אובדן ההכנסה שנגרמה לו, כמו גם עגמת הנפש, עקב ניהול תיק ההוצל"פ כנגדו שלא כדין, מקום שהחוב בתיק כבר שולם מזמן.

הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה מפאת חוסר סמכות עניינית. לטענתם, טענת התובע הנה טענת פרעתי ודינה להתברר במסגרת לשכת ההוצל"פ. התובע טוען בתגובתו, בין היתר, כי בירור התביעה אינו מתאים ללשכת ההוצל"פ. כך למשל, טוען התובע כי עילת התביעה הנה מרמה מצד הנתבעים. בנוסף טוען התובע כי בכל מקרה, התביעה כוללת גם סעד כספי, שוודאי אינה בסמכות ראש ההוצל"פ במסגרת הליך של טענת פרעתי או בכלל. הנתבעים הגישו תשובה לתגובה.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי, מנימוקי הבקשה והתשובה ובכפוף לאמור להלן בפסק דיני, יש לדחות מחוסר סמכות עניינית, את חלק התביעה שעניינו צווים לסגירת תיק ההוצל"פ והסעדים הנלווים לכך לרבות הבקשה לקבלת מסמכי תיק ההוצל"פ. לעניין התביעה הכספית, הגעתי למסקנה כי יש לעכב בירורה, כפי שעוד יפורט.

טענתו המרכזית של התובע הנה כי סכום החוב בתיק ההוצל"פ שולם. מדובר בטענת פרעתי קלאסית, שאינה בסמכות בית משפט זה, אלא מקומה להתברר בלשכת ההוצל"פ במסגרת הליך של "טענת פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ (ראה אסמכתאות הנתבעים בבקשתם).

טענת התובע לפיה אין לנהל את הבירור בהוצל"פ על רקע טענות המרמה שהעלה כלפי הנתבעים, דינה להידחות. למעשה, הטענה שהתובע מכנה אותה טענת "מרמה", אינה נוגעת כלל להסדר הפשרה. לפי טענת התובע, סכום החוב בתיק ההוצל"פ נכון ליום 10.9.03, היה מבוסס על הסדר פשרה, שבמסגרתו נקבע כי סכום החוב בתיק יוגדל כדי לכלול חובו של התובע כלפי בא כוחם של הנתבעים ואשר נקבע כי גם הוא ייגבה במסגרת תיק ההוצל"פ שהנתבעים פתחו כנגדו, כאשר סכום החוב לפי ההסדר יעמוד על 364,355 ₪ כלפי הנתבעים ועל 48,793 ₪ כלפי בא כוחם וכי אם התובע יעמוד בתשלומי ההסדר הפחותים מסכומי החוב הנ"ל, ייסגר תיק ההוצל"פ.

התובע אינו טוען כי חתימתו על ההסדר נבעה ממרמה מצד הנתבעים כלפיו. התובע לא טוען שדין הסדר הפשרה להתבטל עקב הטעיה. להפך, התובע בתביעתו מסתמך על הסדר הפשרה וכל טענתו מסתכמת בכך שסכום החוב שנקבע בו שולם על ידו. ה"מרמה" הנטענת נוגעת לעובדה שחרף תשלום החוב, הנתבעים ממשיכים לנהל את תיק ההוצל"פ כנגדו.

מכאן, שבראש ובראשונה, על התובע להוכיח כי פרע את חובו והמקום שנועד לכך הנו לשכת ההוצל"פ. הליך פרעתי נועד בדיוק למקרים כגון אלה, שבהם קיימת מחלוקת לגבי פירעון החוב. במסגרת הליך זה, נתונה למבקש הזכות להביא ראיות, לקבל מסמכים הדרושים לבקשתו ולחקור את עדי הזוכה.

גם הטענה שלפיה ישנה מרמה מצד הנתבעים בנוגע לגביית חובו של בא כוחם הקודם במסגרת התיק, מקום שהלה כבר נפטר ואינו מנהל את התיק עבורם, אין בה ממש לגופה וגם אין בידה להוות טעם שלא להפנות את התובע להגשת טענת פרעתי. התובע עצמו הסכים בהסדר הפשרה לכלול את חובו לעו"ד רוז'אנסקי כחלק מהחוב בתיק ההוצל"פ שפתחו הנתבעים כנגדו. משמעות הדבר, כי הנתבעים רשאים לגבות את מלוא החוב המוסכם בהסדר הפשרה, כולל חלק החוב השייך לעו"ד רוז'אנסקי ואשר צורף לתיק בהסכמת התובע ואין לתובע כל פתחון פה בנושא, אשר הנו עניין שבין הנתבעים ולבין עיזבונו של עו"ד רוז'נאסקי, כאשר בהעדר כל הסכמה אחרת, הנתבעים מן הסתם מחזיקים או יחזיקו בידיהם הנאמנות את הכספים שגבו או יגבו מאת הנתבעים בגין חוב התובע לעו"ד רוז'אנסקי. לפיכך, גביית חלק החוב השייך לעו"ד רוז'אנסקי, לא יכול להוות עשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים, לא מרמה מצידם ולא התנהלות פגומה מסיבה אחרת. להפך, פעולתם זו עולה בקנה אחד עם הסדר הפשרה שנחתם בזמנו ואשר גם לפי התובע שריר וקיים היום ואשר היה על דעתו של עו"ד רוז'אנסקי ובהסכמתו המפורשת של התובע כמובן.

מכאן, שהסעדים המבוקשים בעניין סגירת תיק ההוצל"פ ולחילופין העמדת החוב על סכום נמוך מהרשום בתיק כיום, כמו גם ביטול הגבלות שהוטלו על התובע במסגרת תיק ההוצל"פ עקב החוב הקיים שלטענתו כבר שולם, הנם כולם בסמכות ראש ההוצל"פ ודינם להתברר במסגרת טענת פרעתי. הוא הדין לעניין העתירה לחייב הנתבעים להמציא את מסמכי תיק ההוצל"פ מן העבר, גם אותם ניתן לבקש במסגרת ההוצל"פ או במסגרת טענת הפרעתי או לצורך הגשתה.

לעומת זאת, הסעד הכספי לחיוב הנתבעים לשלם לתובע פיצוי עקב עגמת הנפש ואובדן ההכנסה שנגרמו לו לטענתו עקב המשך ניהול תיק ההוצל"פ כנגדו חרף תשלום מלוא החוב, הנה אמנם בסמכות בית משפט זה. עם זאת, מקום שעילה זו תלויה כל כולה בשאלה האם אמנם שילם התובע את מלוא החוב אם לאו ומקום שעניין פירעון החוב דינו להתברר כאמור בתיק ההוצל"פ, איני רואה מקום כי בית משפט זה ידון בסעד הכספי במקביל לטענת הפרעתי, שכן הדבר עלול להוביל להחלטות סותרות באותו עניין (היינו בשאלת הפירעון של החוב) וממילא אין זה יעיל לברר את התביעה הכספית בטרם יתברר האם שולם החוב אם לאו, שכן אם טענת הפרעתי תידחה, תיפול עילת התביעה הכספית ולא יהיה כל צורך לדון בה. לפיכך, יש מקום כרגע לעכב את ניהול העתירה הכספית של התובע ולהידרש לה רק בעתיד, אם טענת הפרעתי תתקבל.

סוף דבר

אשר על כן, התביעה, למעט העתירה הכספית בלבד, נדחית מחוסר סמכות. התובע מופנה להגשת טענת פרעתי. בכל הנוגע לעתירה הכספית, אם לא תוגש לבית המשפט הודעה הכוללת אסמכתא בדבר הגשת טענת הפרעתי תוך 30 יום מהיום, גם היא תימחק. אם תוגש אסמכתא כאמור, הליכי התביעה הכספית יעוכבו עד להכרעה בטענת הפרעתי. בנסיבות, הקדם של יום 5.6.13 מבוטל בזה. התיק נקבע לתז"פ ליום 15.6.13. כמו כן, בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו ביחס להליכים שנוהלו עד כה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בלשכתי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: