רון נ' עיריית רמת גן

פסק דין

התובע ואשתו, אשר החזיקו דירה בתחומי הנתבעת, תובעים בתביעתם החזר סך של 1150 ₪ אותו שילמו ביום 5.7.09 בגין חוב ארנונה ומים מהשנים 2003 ו-2004.

לטענת התובע, הוא שילם את החוב האמור לצורך קבלת אישור לשם העברה בטאבו של הדירה, אותה ביקשו למכור, וזאת על אף – כך לטענתו היום – שאינו חייב סכום זה.

טענת התובע מבוססת על שני טיעונים עיקריים. הטיעון האחד הוא שהחוב נרשם על שם מר טימחוביץ, שמעולם לא התגורר בדירה ואין לתובע כל קשר עימו, והטיעון השני הוא, שבשנת 2007 אשתו של התובע ניגשה לעירייה על מנת לברר אם קיימים חובות ארנונה על הדירה ונאמר לה שלא קיימים חובות על הדירה כאמור.

עוד יש לציין כי התובע ואשתו לא התגוררו בדירה, אשר הושכרה לשוכרים שונים במהלך השנים ועד למכירתה.

התובע ואשתו העידו לפניי וניכר כי יש להם טרוניות רבות על הנתבעת שלטעמם אינה נותנת שירות ראוי לציבור. יחד עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי בהתנהלותם של התובע ואשתו עצמם נפלו פגמים. ראשית לכל, על אף שהדירה הושכרה לצדדים שלישיים, הדבר לא דווח בכתב לעירייה וחשבון הארנונה נותר על שמם של התובע ואשתו. שנית, התובע שילם את החוב שנדרש ממנו מרצונו החופשי, ואף בכך יש אינדיקציה לכך שלא כפר בחוב. התובע אמנם טוען כי עשה זאת משום שרצה לקבל אישור לצורך העברה בטאבו של הדירה, אך אם כפר בחוב, לא ברור מדוע שילם אותו.

זאת ועוד, לא הובאה לפניי כל ראייה מטעם התובע כי חוב הארנונה שבמחלוקת אמנם שולם במועד.

הנתבעת, מצידה, מודה כי אכן נפלו טעויות בהתנהלותה מול התובע. ראשית, הנתבעת הודתה כי הרישום על של מר טימחוביץ נעשה בטעות כאשר הרישום היה צריך להיות על שם התובע. שנית, הנתבעת הודתה בכך כי אמנם נמסר לאשתו של התובע, בשנת 2007, כי לא קיימים חובות ארנונה על הדירה. יחד עם זאת, טענת הנתבעת היא כי לא נגרם לתובע כל נזק עקב טעויות אלה. מדובר בחוב ארנונה שהיה צריך להיות משולם במועד, והעובדה שהחוב נדרש מהתובע, לא גרמה לו כל נזק. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לנוכח טעויותיה האמורות, נאותה להפחית את הפרשי הריבית שהצטברו לחוב, כך שהסך של 1150 ₪ לא כלל הפרשים אלה.

כידוע, חובתו של בעל נכס היא לשלם ארנונה בגין הנכס שבבעלותו. בנוסף, ככל שבעל נכס מעביר את החזקה בנכס לאדם אחר, עליו להודיע על כך לעירייה על מנת שייעשה שינוי ברישום בספרי העירייה. במקרה דנא, התובע לא הביא כל ראייה כי חוב הארנונה שבמחלוקת אמנם שולם, ואין אפוא כל אינדיקציה לכך שעל הנתבעת להחזיק חוב זה.

הנה כי כן, ככל שמדובר בארנונה שבמחלוקת, דין התביעה לדחייה.

יחד עם זאת, אין ספק כי בהתנהלות הנתבעת נפלו פגמים, כפי שתואר לעיל. אני נכון לקבל את הטענה כי הטעויות שנפלו גרמו לתובע לעוגמת נפש מסוימת.

בנסיבות אלה, ותוך שאני לוקח בחשבון גם את הפגמים שנפלו בהתנהלות התובע, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 500 ₪, בצירוף 300 ₪ הוצאות, והכל תוך 30 יום מהיום.

על פסק-דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשה לקבלת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

שאול אבינור, שופט

הוקלד על ידי: איריס עמרם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: