רומנו נ' פורטונה

פסק דין

בפני תביעה לפינוי וסילוק יד וכן תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים.

רקע

1.התובעת הינה הבעלים של בניין ברח' ביאליק 1, תל אביב, הידוע כגוש 6913 חלקה 31 (להלן: "הבניין").

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מחזיקה כדיירת מוגנת בדירה בת 5 חדרים המצויה בקומה הראשונה של הבניין (להלן: "המושכר"), וזאת על פי חוזה שכירות משנת 1976 (להלן: "חוזה השכירות"), אשר נחתם בינה לבין בעלת הבניין הקודמת- חברת התור בע"מ.

מטרת השכירות, כפי שנקבעה בחוזה השכירות הינה ל"מתפרה ומסחר".

בהתאם לחוזה השכירות מפעילה הנתבעת במושכר עסק של שמלות כלה ושמלות ערב.

הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מעצב אופנה המצוי בקשרי עבודה עם הנתבעת. הצדדים חלוקים באשר להגדרת תפקידו ומעמדו במושכר, ומכאן התביעה.

תמצית טענות התובעת

2.סעיף א' לחוזה השכירות קובע, כי השוכר מתחייב שלא להעביר את זכויותיו במושכר, לא להשכיר המושכר ולא להרשות שימוש במושכר לאף אדם, פרט לעובדיו של השוכר.

לטענת התובעת במהלך חודש יולי 2006 היא הבחינה כי לבניין מגיעים לקוחות רבים המחפשים אחר הנתבע. מכך הסיקה כי הנתבעת משכירה את המושכר בשכירות משנה לנתבע, אשר מפעיל בו עסק עצמאי לעיצוב שמלות או מקיים איזו שהיא שותפות כלכלית עם הנתבעת, באופן החורג מהמותר לה לפי חוזה השכירות.

לצורך אימות חשדותיה פנתה התובעת למשרד חקירות. חוקרת שנשלחה למושכר התקבלה ע"י הנתבע, הזמינה אצלו שמלה וקיבלה ממנו חשבונית הנושאת את שמו ומספר העוסק מורשה שלו.

התובעת טוענת, כי בהתנהלות זו הפרה הנתבעת את חוזה השכירות הפרה יסודית המקימה לה עילת פינוי על פי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "החוק").

בנוסף טוענת התובעת, בעצם השכרת המושכר לנתבע הפיקה הנתבעת רווח, והדבר מקנה לה עילת פינוי מכוח סעיף 131(6) לחוק.

באשר לתביעה הכספית, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בדמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה במושכר.

בסיום הדברים מבקשת התובעת שלא להעניק לנתבעת סעד מן הצדק, שכן היא אינה במצב של מסכנות ואומללות.

תמצית טענות הנתבעים

3.הנתבעת טוענת, כי התובעת החליטה לנשלה מהמושכר ולצורך כך היא נוקטת בשורה של מעשי הטרדה והצקה, אשר תביעה זו היא אחד מהם.

הנתבעת טוענת, כי מעולם לא השכירה את המושכר לנתבע או התירה לו לנהל את עסקיו בו.

הנתבע הינו בוגר בית הספר שנקר לעיצוב וטקסטיל, והנתבעת נוהגת לשלב בעבודתה יוצרים צעירים. הנתבע מבצע עבור הנתבעת עבודות מיוחדות שמשולבות בשמלות שהיא תופרת והנתבעת משלמת לו עבור עבודות אלה כנגד הצגת חשבוניות מתאימות.