רומן טדלה ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק דין

העתירה והרקע לה

1.בפניי עתירה להסדרת מעמדה של העותרת 2 (להלן – העותרת) בישראל, באופן שיאופשר לה לשהות בישראל מכוח היותה אשתו של העותר 1 (להלן – העותר), שהוא אזרח ישראל, אשר לו נישאה בנישואי פרגוואי.

2.העותרת היא בעלת אזרחות אתיופית, ילידית 31.12.1956. היא נכנסה לישראל ביום 25.12.1997 באשרת מעבר לתקופה של חמישה ימים, ואין חולק כי היא שוהה בישראל שלא כדין מעל 11 שנה.

3.העותר הינו אזרח ישראל, יליד 1.1.1967, גרוש פעמיים ואב לארבעה ילדים. העותר עלה לישראל ביום 10.5.1992.

4.ביום 9.7.08 הודיע העותר למשיב על שינוי במצבו האישי, לפיו נישא לעותרת בנישואי פרגוואי אשר נערכו בתאריך 16.5.08. ההודעה צורפה כנספח א' לכתב התשובה של המשיב (להלן – תשובת המשיב). לאותה הודעה צורף מסמך רשמי של ממשלת העיר אדיס אבבה שבו נכתב כי העותרת הייתה רווקה עד ל- 4.3.08.

5. על מנת לאפשר למשיב לבחון את כנות קשר הנישואין, קיבלה העותרת ביום 9.7.08 אשרת ב/2 לשלושה חודשים, וביום 7.10.09 ניתרה לה אשרת ב/2 למשך חודשיים. ביום 25.12.08 קיבלה העותרת אשרת ב/1 לשלושה חודשים. ביום 12.11.08 הוזמנו העותרים לשימוע לצורך בירור הקשר ביניהם, אשר נעשה על ידי עובד לשכה של המשיב, דובר השפה האמהרית. פרוטוקול השימוע צורף כנספח ג' לתשובת המשיב.

6.באותו מועד הובהר למשיב לראשונה מפי העותרת, בניגוד למצג הראשון, כי העותרת איננה רווקה כפי שנטען בתחילה, אלא גרושה ואם לשני ילדים המתגוררים אצל אמה באתיופיה. לנוכח עובדה זו, נתבקשה העותרת להציג תעודת גירושין כדי שניתן יהיה להמשיך בטיפול בבקשתה. לאחר מספר ימים המציאה העותרת מסמך של בית משפט באתיופיה, מסמך אשר תורגם לעברית על ידי עובד הלשכה דובר השפה האמהרית. ממסמך זה שצורף כנספח ה' לתשובת המשיב עולה, כי ביום 4.2.98 הגיש בעלה הקודם של העותרת מכתב לבית המשפט האתיופי, ובו נאמר כי מאז שנת 1995 נעלמו עקבותיה. באותה שנה פורסמה בעיתון מודעה בדבר היעלמותה, אך לא נמצא מי שיעיד כי מצא אותה. על פי החלטת בית המשפט, התובע לא יוכל להינשא במהלך השנה הקרובה, שלאחריה ההחלטה תיכנס לתוקפה והעותרת תוכרז כנעדרת, דבר שמן הסתם, יאפשר לבעלה הראשון להינשא מחדש. יצוין, כי בשימוע נוסף שנעשה לעותרת ביום 17.9.09, נספח ט' לתשובת המשיב, הגיבה העותרת ברוגז כאשר עומתה עם אותה החלטה של בית המשפט האתיופי, וטענה כי מדובר במסמך פרטי שלה שלא היה צריך להיות בידי המשיב.

7.יצוין, כי זמן קצר אחר כך, התייצבה העותרת בלשכת המשיב ובידה תעודת גירושין מאומתת בידי הקונסוליה הישראלית באדיס אבבה, נספח ו' לתשובת המשיב. לטענת המשיב, לפי בדיקתו, באמצעות האגף לזרים, החוק האתיופי מחייב את שני בני הזוג להיות נוכחים במעמד הגירושין, ומאחר שהעותרת נכנסה לישראל בדצמבר 1997 ומאז לא יצאה ממנה, יש לסבור שהגירושין אינם תקפים. יצוין, כי בדיון בעתירה לגופה, ביום 19.9.10, נכון היה ב"כ המשיב לקבל את הטענה שתעודת הגירושין אשר הוצגה, הינה תעודה תקפה, וזאת בניגוד לעמדתו הקודמת של המשיב (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורות 1-15).

8.לאור האמור, הוזמנו בני הזוג לשימוע נוסף ביום 31.12.08. בשימוע זה, גולל העותר את מסעו לפרגוואי לצורך עריכת טקס הנישואין, פרוטוקול השימוע מצורף כנספח ז' לתשובת המשיב. לאחר שימוע זה, הועברה הבקשה לבדיקה בדסק, וביום 23.6.09 נתנה ההחלטה, נספח ח' לתשובת המשיב, הדוחה את בקשת העותרים לקבלת מעמד עקב נישואין עבור העותרת, וזאת מן הטעם שהעותר לא נכח, לפי העולה מן השימוע, בטקס הנישואין עצמו, ולפיכך הנישואין לא היו תקפים על פי דיני פרגוואי.

9.כנגד החלטה זו הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בעת"מ 2057/09. במסגרת הדיון בעתירה נערך לעותרים שימוע נוסף שתוכנו צורף כנספח ט' לתשובת המשיב. במסגרת שימוע זה, הוצגה לעותרת שורת שאלות שנועדו לעמת אותה עם נתונים שיש בהם כדי לסתור את טענת העותרת לגבי גילה, אשר לטענתה הינו 39. זאת מאחר שבמסמכי הלידה שצירפה העותרת צוין כי נולדה בשנת 1956, שעה שבבקשתה לקבלת מעמד מכוח נישואין ציינה כי היא ילידת שנת 1969. העותרת טענה כי הוסיפה שבע שנים לגילה כדי לקבל דרכון מאתיופיה. בתשובה לשאלות, הציגה העותרת נתונים שונים וסותרים, המתייחסים לגילאי ילדיה ולגילה בעת נישואיה הראשונים, וכעדות עורכת הפרוטוקול החלה להתבלבל ולהסתבך. בנוסף טענה העותרת, כי לצורך הוצאת תעודת הגירושין נתנה לאמה ייפוי כוח, וכן סירבה להתמודד עם פרוטוקול בית המשפט באתיופיה, נספח ה' לתשובת המשיב. כמו כן, התגלו סתירות בתשובת העותרת לגבי העובדה שתחילה הציגה עצמה כרווקה ורק בהמשך טענה כי היא גרושה.

10.באותו מועד נערך גם שימוע לעותר, שאף הוא צורף כחלק מנספח ט' לתשובת המשיב. בין היתר טען העותר לעניין טקס הנישואין בפרגוואי, ובאותו מסמך טען העותר כי נכח פיזית בטקס הנישואין בפרגוואי, וזאת לעומת גרסה קודמת שמסר בעניין. עוד עלה מן השימוע, כי בני הזוג אינם מנהלים חשבון בנק משותף.

11.ביום 14.10.09 ניתנה, לאחר אותו שימוע נוסף, החלטה חדשה של המשיב, נספח י' לתשובת המשיב, הקובעת כי ההחלטה הקודמת לסרב להעניק לעותרת מעמד מכוח נישואין בעינה עומדת. הסיבות לסירוב כפי שפורטו בהחלטה החדשה הן: העובדה שהעותרת נכנסה לארץ באשרה לחמישה ימים ונשארה 11 שנה ללא רישיון; הסתירה בין המסמך המעיד על היות העותרת רווקה, אשר צורף לבקשה המקורית, לבין העובדה שהיא גרושה עם שני ילדים; הגשת החלטת בית המשפט מאתיופיה הקובעת כי העותרת היא נעדרת, והצגת תעודת הגירושין מאוחר יותר, כאשר על פי נהלי אתיופיה, על בני הזוג להיות נוכחים בזמן השמעת פסק דין גירושין; סירובה של העותרת להתעמת ולהסביר את הסתירות בעניין מעמדה האישי כפי שהוצג על ידה; הסתירות בגרסאות העותרים לגבי גילה של העותרת.

12.בעקבות החלטה זו, הסכימו הצדדים לעת"מ 2057/09, כי תוגש עתירה חדשה לעניין ההחלטה בנספח י', וכי צו הביניים שניתן יעמוד בתוקפו כל עוד לא נתנה החלטה אחרת. במקביל, הגישו העותרים ערעור למטה מנהל האוכלוסין של המשיב על ההחלטה נספח י' הנ"ל. ערעור אשר נדחה בהחלטה קצרה ובלתי מנומקת מיום 25.1.10, אשר צורפה כנספח י"ב לתשובת המשיב.

13.כאמור, בעקבות הסכמת הדיונית של הצדדים, הוגשה עתירה חדשה התוקפת את ההחלטה נשוא נספח י' הנ"ל, וזו היא העתירה המונחת בפניי.

עיקר טענות העותרים

14.העותרים מפנים להחלטה המקורית של המשיב, נספח ח' לתשובת המשיב, שנימקה את דחיית בקשת העותרת לקבלת מעמד, בפגם חוקי בתוקפם של נישואי פרגוואי שנערכו בינה לבין העותר. לטענת העותרים, העותר השתתף באופן אישי בטקס הנישואין ופקידת משרד הפנים שטיפלה בבני הזוג כעסה עליהם משום שהגישו תעודת רווקות במקום תעודת גירושין ומצאה תירוץ כדי להרחיק את העותרת מן הארץ. על אף שהעותרים מודים כי העותרת שהתה בארץ שלא כדין במשך כ-11 שנה, הרי שלטענתם,בעקבות הנקבע בבג"ץ 3648/97 ישראל סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נ"ג (2) 728 (להלן-בג"ץ סטמקה"), ניתן לאשר מעמד חוקי לזרים הנישאים לאזרחי ישראל גם אם שהו בארץ באופן בלתי חוקי עובר לתחילת ההליך המדורג.

15.לעניין הטענות בעניין סתירות בנושא המעמד האישי, טוענים העותרים כי מדובר בטעויות בתום לב, וכי בפועל מאחר שהעותרת לא הציגה עצמה בכזב כפנויה בעת שהייתה נשואה, אין לייחס משמעות של ממש לשאלה אם הייתה רווקה או גרושה לצורך ההחלטה בעניין הקניית המעמד.

16.עוד טוענים העותרים לעניין גילה של העותרת, כי העותרת התבלבלה בתאריכים בין הלוח הכללי הגרגוריאני לבין הלוח האתיופי, זאת כאשר הוסכם כי קיים בין הלוחות פער של שבע שנים. טענתם המשפטית המרכזית של העותרים נשענת על סעיף 7 לחוק האזרחות. לטענתם, סעיף זה מקנה למשרד הפנים תפקיד מצומצם והוא לוודא שבני הזוג הם באמת בעל ואישה, קרי, לבדוק שהנישואין אינם פיקטיביים, ואם אכן הם אינם פיקטיביים חייב הוא לרשום את בני הזוג כנשואים ולהעניק אזרחות לבן הזוג הלא ישראלי.

עיקר טענות המשיב