רום שלום נ' עירית באר-שבע

פסק דין

כנגד המערער הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של חניה במקום אסור בניגוד לתמרור ב-29.

המערער בחר להישפט ובתשובתו לאישום טען כי במקום בו חנה אין כלל תמרור האוסר על החנייה. לפיכך, נשמעו ראיות, העיד הפקח מטעם המשיבה וכן המערער.

בהכרעת דין מנומקת, הרשיע בית משפט קמא את המערער משנתן אמון בגרסת הפקח ומשדחה בחוסר אמון את גרסת המערער.

כידוע, בית משפט לערעורים אינו מתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט אשר שמע וראה את העדים ודי בכך כדי לדחות את הערעור. אך גם לגוף העניין, ולאחר שבחנתי את הראיות כולן ואת נימוקי הכרעת הדין, לא מצאתי כל ממש בערעור זה.

בית משפט קמא נימק בהכרעת דינו את הסיבות לכך שנתן אמון בגרסת הפקח ואת הסיבות לכך שלא האמין לגרסת המערער.

המערער הגיש לבית משפט קמא תמונות שסומנו נ/1 עד נ/3. המערער אינו חולק על כך שחנה במועד ובמקום הנטענים בכתב האישום. לטענתו, כאשר חזר לרכבו וראה שנערך לו דו"ח, ובהיותו שמאי המחזיק עימו מצלמה דרך קבע, צילם את מקום האירוע על מנת להראות שאין במקום תמרור האוסר חנייה. ואולם, התמונות שצולמו על ידי המערער, חלקן נושא תאריך 25.4.07, תאריך שקודם בשנה כמעט ליום האירוע – 24.4.08. גם אם מקבלים את גרסת המערער, לפיה התמונה הנושאת תאריך 25.4.07, צולמה ביום האירוע ולא כפי שמופיע על התמונה, (לטענת המערער כנראה הסוללה היתה חלשה ועל כן לא הופיע התאריך הנכון על המצלמה), הרי שמעיון בתמונות, כפי שציין בצדק בית משפט קמא, עולה, כי המערער צילם את התמונה הזו מזווית אחרת מזו שצולמה על ידי הפקח, כפי שנראה בת/3. היינו, שהמערער לא צילם את התמונה הנראית בנ/2 בפינה הימנית העליונה, מתחילת הרחוב, כפי שעשה הפקח.

גם את טענת המערער לפיה בית משפט קמא התעלם מכך שלא נראים בתמונה ת/3 השיפוצים שנעשו באותו רחוב, יש לדחות, שכן גם בתמונה הנ"ל שצולמה על ידי המערער, לא נראים השיפוצים אשר נראים קרוב יותר למקום בו חנה המערער.

בית משפט קמא ציין, כי מאוחר יותר למועד העבירה – בשנת 2010, צילם המערער תמונות נוספות, אז צילמן מתחילת הרחוב ולא כפי שעשה בתמונות שבנ/2. אין צריך לומר כי תמונות משנתיים לאחר האירוע או אף ממספר חודשים לאחר האירוע, אינן מעידות על המצב ביום האירוע ועל כן אין בהן כדי להועיל למערער.

משלא מצאתי כל ממש בערעור על הכרעת הדין אני דוחה את הערעור.

אשר לעונש, בעניין זה טען המערער כי טעה בית משפט קמא בשלשלו את הקנס על המערער.

הקנס המקורי עמד על 250 ₪ ואכן בית משפט קמא שילש את הקנס שהטיל על המערער. בית משפט קמא ציין בגזר הדין, כי המערער הטריח את המערכת לשווא ולא היתה לו הגנה כלשהי ועל כן ראה להטיל את העונש שהוטל.

לא מצאתי כל טעות גם בגזר הדין.

אשר על כן הערעור נדחה על שני חלקיו.

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"א, 04/10/2010 במעמד הנוכחים.

חני סלוטקי, שופטת

הוקלד על ידי: אלה רובינשטיין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: