רוטנברג טופז ואח' נ' הכשרת היישוב חב לביטוח ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.9.12 בכפר סבא.

2. לטענת התובע 1 החנה את רכבו בתחנת הדלק ובעת שרכבו היה במצב עצירה במנוע כבוי, נכנס רכב הנתבעים לתחנה, בניגוד לכיוון התנועה ולתמרור אין כניסה המוצב במקום, נסע אחורנית במהירות והתנגש בחוזקה בצד השמאלי אחורי של רכב התובעים. התובע טען כי תביעתו נתמכת בעדות מתדלק שעבד במקום ובחוות דעת שמאי שקבע כי לרכב נגרם אובדן כללי.

3. הנתבעים טענו כי במועד התאונה עמד רכב הנתבעים בתחנת דלק ליד משאבת הדלק ורכב התובע שהיה באזור החניה, החל בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובעים שעמד בעצירה מוחלטת. הנתבעים טענו כי רכב התובע היה במצב הניזוק עוד קודם לאירוע והנזק הנתבע היה קיים בטרם התאונה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע 1 והנתבע 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה. כן העיד המתדלק.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה רכבה חנה בתחנת הדלק בעמידה מוחלטת בעת שהבחין במראה כי רכב הנתבעים שנכנס לתחנה בניגוד לכיוון התנועה מבקש לתדלק אך פיית התדלוק לא מתאימה. אז החל הנתבע 2 לנסוע במהירות לאחור ופגע ברכבו. בחקירה נגדית טען התובע כי הגיע עם חבר לתחנה וזה נכנס לקיוסק והוא המתין לו. התובע טען כי רכבו היה תקין בעת התאונה. הנתבע הכחיש כי הרכב הגיע עם רכב גרר למקום וטען כי אינו זוכר אם היה רכב גרר באזור התחנה. בנוסף, התובע טען כי אינו זוכר מתי נקנה הרכב ובאיזה מחיר ורק לאחר שעומת עם דוח השמאי "נזכר" כי הרכב נקנה חמישה ימים בטרם התאונה בעלות של 3,500 ₪ וכי לאחר המכירה בוצעו מספר תיקונים ברכב. הנתבע טען כי אומנם ציין בתביעה כי קיים סרטון וידיאו של התחנה המתעד את התאונה אך לאחר צפייה בו למד כי הסרטון אינו רלוונטי שכן לא נראות בו המכוניות בעת התאונה.

המתדלק העיד כי הבחין ברכב הנתבע נוסע במכוניתו בניגוד לתמרור אין כניסה ונכנס לתחנת הדלק. לאחר מכן, פיית התדלוק לא התאימה ועל כן החל הנתבע לנסוע לאחור ופגע ברכב התובע שעמד באותה עת בחניה. המתדלק טען בחקירה נגדית כי רכב התובע הגיע באמצעות גרר לתחנת הדלק.

6. הנתבע גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נכנס בכניסה המותרת לתחנת הדלק ולא בניגוד לתנועה. לאחר מכן תדלק את מכוניתו כאשר לפתע רכב התובע החל לנסוע לאחור ופגע ברכבו.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבע.

בראש ובראשונה, התרשמתי כי עדות התובע היתה בלתי מהימנה. בחקירתו הנגדית טען התובע תחילה כי אינו יודע מתי נקנה הרכב ובאיזה מחיר ורק לאחר שעומת עם הטענה כי בעל הרכב הינו אדם בן 80 ועיוור הודה כי הוא זה שאחראי על הרכב וקנה אותו לפני מספר ימים. גם באשר לשאלה באיזו עלות היה קושי להוציא תשובה מהתובע ורק לאחר שבית המשפט התרה בו והזכיר לו כי הקניה נערכה לפני חודשים ספורים בלבד נזכר במחיר. התובע טען כי הגיע למקום בנסיעה ברכבו עם חבר אשר נכנס לקיוסק לקנות בעוד הוא חיכה לו בחניה. עדות זו נסתרה בעדותו המהימנה והקוהרנטית של המתדלק, העד מטעמו הוא, לפיה, רכב התובע הובא לתחנת הדלק ע"י רכב גרר.

מנגד גם עדותו של הנתבע נמצאה בלתי מהימנה בעיני שכן נסתרה בעדותו העקבית והמהימנה של המתדלק לפיה התאונה ארעה בשעה שרכב הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע.

לאור האמור, ומשמצאתי את עדותו של המתדלק בלבד כעדות מהימנה ועקבית של עד אובייקטיבי לתאונה, הרי שיש לקבוע הממצאים על פיה בלבד.

עפ"י עדות המתדלק התאונה אכן התרחשה בשעה שרכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכב התובע אשר עמד באותה עת בחניה. ברם, לעניין הנזק לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע וזאת לאור עדות המתדלק לפיה רכב התובע נגרר למקום ע"י רכב גרר ומכאן שלא היה תקין בעת התאונה.

התובע הכחיש גרסה זו מכל וכל. הכחשתו הגורפת, עדותו המתחמקת, הסתירות והבקיעים שהתגלו ללא הרף בעדותו, מלמדים כי אכן רכב התובעים הגיע עם גרר בשל תקלה שמנעה מהרכב לנסוע. בנסיבות אלה, ניתק הקשר הסיבתי שבין דוח השמאי לבין התאונה נשוא תביעה זו ולא ניתן לומר עוד כי הנזקים שתועדו ע"י השמאי נגרמו ע"י הנתבע בתאונה דנן שכן יתכן והנזקים קדמו לתאונה.

8. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר:

9. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא התובע 1 בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.