רוחה נ' רובינשטיין

פסק דין

לפני תביעה אשר במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לידיו דמי תיווך.

בכתב התביעה טען התובע (שהינו מתווך מקרקעין מורשה בעיסוקו), כי ביום 7.10.10 נפגש עם הנתבעת אשר חתמה על טופס הזמנה לקבלת שירותי תיווך.

בהמשך, ולאחר חתימתה על טופס מלא של הזמנת שירותי תיווך, הוצגה לנתבעת ובעלה הדירה ברחוב טפר בראשון לציון , היא הדירה נשוא הדיון. הנתבעת ובעלה התקשרו עם בעלי הנכס בהסכם שכירות, אך דמי התיווך לא שולמו עד כי נדרש התובע להגשתה של תביעה זו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי פנתה ביום 6.10.10, ישירות לבעל הנכס נשוא הדיון , מר פלק, ותיאמה עמו ביקור בדירה לשעה 18:30.

בהמשך, ובעקבות פרסום של התובע באינטרנט, אשר התייחס לדירה אחרת, סמוכה, ברחוב עמק השושנים, קבעו התובע והנתבעת פגישה לשעה 18:00.

במועד הפגישה, הוחתמה הנתבעת על טופס ריק כאשר בהמשך הוסיף התובע את פרטי הדירה נשוא הדיון, שאז הודיעה לו הנתבעת כי היא קבעה עם בעלי הדירה וכי מדובר בטעות.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע העיר בתגובה כי ככל הנראה, מדובר בדירה אחרת.

עם הגיעם של הצדדים לבניין בו מצויה הדירה, פגשו את מר פלק, אשר אישר את דברי הנתבעת כמפורט לעיל, ואולם התובע התעקש לעלות עמם לדירה תוך שהוא טוען ש"יהיה בסדר".

לשיטת הנתבעת לא היווה התובע את הגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים בהסכם השכירות, ולמעשה ההתקשרות בין הצדדים נעשתה תוך טעות עקב מעשי התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים לפני, ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

בתיק זה נדרשתי ליתן את הדעת למספר סוגיות:

א.זהות הנכס בגינו יצרה הנתבעת קשר עם התובע;

ב.הפרטים שהופיעו בטופס הזמנת שירותי התיווך בעת חתימת הנתבעת על הטופס;

ג.התנהלות הצדדים לאחר חתימת הטופס;

ד.שאלת היותו של התובע הגורם היעיל להתקשרות הנתבעת בהסכם השכירות.

מעדותו של התובע עלה כי ביחס לדירה האחרת, ברח' עמק השושנים, הרי שהוא היה מודע לקיומה של אותה דירה ואף ידע לציין כי מדובר בדירה שהושכרה כמה ימים קודם לכן.

התובע לא הכחיש כי פנייתה הראשונית של הנתבעת אליו הייתה ביחס לאותה דירה, אלא שלשיטתו מדובר באותה שכונה.

מעדויות שני הצדדים עלה כי לכאורה פניית הנתבעת לתובע אכן נעשתה ביחס לדירה האחרת, בעוד כוונתו של התובע הייתה להציג בפניה את הדירה נשוא הדיון.

עם זאת, התובע לא טען, לא כל שכן הוכיח, כי הבהיר עובדה זו לנתבעת קודם פגישתם.