רוזנצוייג נ' סמילוביץ

פסק דין

1.תביעה בגין אי תשלום דמי שכירות, אי תשלום חשבונות חשמל וגרימת נזק לנכס שבבעלות התובע.

2.לטענת התובע - שכר הנתבע חדר שבבעלותו, שירותים וציוד לתקופה של 12 חודשים, החל מחודש ספטמבר 2008. סוכם כי דמי השכירות יעמדו על 800 ₪ לחודש. בחודש ינואר 2009 עזב הנתבע במפתיע את הנכס ללא הודעה מוקדמת ונטל עימו חפצים וציוד שהיו בנכס. כן גרם הנתבע נזק למבנה הנכס. התובע פנה מספר פעמים לנתבע בכתב ובעל-פה על מנת שישלם את דמי השכירות, אך הנתבע התחמק וסירב לשלם את החוב.

3.לטענת הנתבע - חתם על הסכם לחתימת חוזה עם התובע ביום 5.9.08, אולם רק ביום 8.10.08 נחתם החוזה. עסקינן בדירה אשר בה משכיר התובע מספר חדרים והנתבע שכר אחד מהם. עם החתימה מסר הנתבע לתובע שש המחאות דחויות. מדי חודש ביקש התובע את דמי השכירות במזומן והנתבע שילם תמורת קבלת ההמחאה. את ההמחאה של חודש פברואר 2009 לא פדה הנתבע והתובע הפקידה. בחודש דצמבר 2008 חש הנתבע כי הוזזו דברים בחדרו, הוא חשד כי התובע נכנס מבלי הודעה מוקדמת ומבלי לקבל הסכמתו והזיז חפצים בחדרו. כן התלונן בפני התובע כי חפץ מסוים הוצא מחדרו. בהמשך התלונן הנתבע כנגד התובע בתחנת המשטרה. בנסיבות אלה, הודיע הנתבע לתובע כי הוא עוזב את הנכס. התובע זימן דייר חלופי על מנת שיחליף את הנתבע במגורים בנכס. הנתבע מסר את המפתח לדייר החלופי בתחילת חודש פברואר 2009. הנתבע מודע רק לשמו הפרטי של אותו דייר. עם צאתו נטל הנתבע את כל חפציו. משקיבל הנתבע מכתבים מהתובע במהלך חודש נובמבר 2009 נבהל. לפיכך שלח הנתבע לתובע המחאה על סכום של 4,800 ₪, כנגד ששה חודשי שכירות, החל ממרץ 2009 ועד אוגוסט 2009. בהמשך סבר הנתבע כי פעל באופן שגוי וביטל את ההמחאה. סבור הנתבע כי אינו חייב לתובע דבר.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבע.

התובע הגיש מסמך חתום ע"י דיירת באחד החדרים השכורים, אך אין לייחס לאותו מסמך כל משקל, בפרט שנכתב ע"י התובע עצמו והדיירת החתומה על אותו מסמך לא התייצבה לדיון. כן הגיש העתק של ההמחאה אותה קיבל מן הנתבע והודעת הבנק על ביטול ההמחאה. עוד הגיש מעטפה ממנה ביקש ללמוד כי הנתבע עדיין משתמש בכתובת הנכס ככתובתו.

התובע טען כי באחד הימים מצא מסמך על פיו מפתחות חדר הנתבע נמצאים אצל עלא. עלא הוא האדם אשר לטענת הנתבע שכר את חדרו מן התובע.

הנתבע העיד, כי התובע השכיר את חדרו לאדם אחר, משכך, בהתאם לחוזה, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף. הנתבע סבור כי התובע אף לא היה זכאי להפקיד את ההמחאה עבור דמי השכירות בחודש פברואר 2009, שכן הדייר הנוסף נכנס לגור בחדרו השכור באותו חודש. הנתבע לא ידע להסביר מדוע לא נערך כל מסמך בכתב אשר יש בו לבסס את טענותיו בדבר עזיבת הנכס והשכרתו לדייר חלופי. אודות ההמחאה על סך 4,800 ₪ אותה העביר לתובע, טען הנתבע, כי חשש מהדיון המשפטי ולכן מסרה. בהמשך פגו חששותיו והוא ביטל את ההמחאה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים הניצים בפניי והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, משלא חלק הנתבע על חובתו לשלם את דמי השכירות בהתאם למוסכם, אך כשל בהוכחת טענותיו להימצאות דייר חלופי בנכס, משהוכח כי הנתבע אף מצא לנכון להעביר המחאה על סך 4,800 ₪ לחזקת התובע לאור דרישתו הכתובה של האחרון, אין לי אלא לקבל את טענת התובע בדבר חובו של הנתבע לשאת בתשלום שכר הדירה בגין החודשים מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2009, הכול כמוסכם בחוזה עליו חתומים הצדדים.

יתר הנזקים הנטענים ע"י התובע לא הוכחו כדבעי.

התובע טען כי הנתבע השתמש מדי פעם בחדר המושכר במהלך החודשים האמורים, אולם בכתב התביעה ציין מפורשות כי הנתבע עזב את הנכס.

כך גם לא הוצגה כל ראיה בנוגע לנזקים הנטענים שגרם הנתבע לנכס.

6.אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבע לשלם את דמי השכירות אותם לא שילם, בהתאם למחויבותו על פי החוזה.

הנתבע ישלם לתובע סכום של 4,800 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסכום של 200 ₪.