רוזנטל נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254

פסק דין

1.       לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 2.4.12.

2.      עפ"י הנטען בכתב התביעה התובע נסע במכוניתו ולפתע הגיחה המכונית הפוגעת כשהיא יוצאת מחניה של בניין, לא הבחינה במכונית התובע, התפרצה לנתיב נסיעתו ופגעה ברכבו של התובע בעוצמה.

טענת הנתבעת היא כי רכבה עמד בעצירה מוחלטת ורכב התובע התנגש בו.

3.      בדיון שהתקיים בפני נחקרו התובע ונהג רכב הנתבעת.

4.    ממכלול הדברים כפי שהם עולים מעדויות הצדדים והראיות שהוצגו בפני לרבות תמונות מקום האירוע ותמונות הנזק סבורני כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת מהטעמים שיובהרו להלן.

5.   התובע טען בחקירתו כי נסע ברחוב בן יהודה, רכב הנתבעת יצא בנסיעה לאחור מחניה של בניין, התובע לא הספיק לבלום ורכב הנתבעת בפגע ברכבו בצד השמאלי.

לטענת התובע המדובר ברחוב סטנדרטי, בעל שני נתיבים, על אחד מהנתיבים חונות מכוניות ובפועל נוסעים רק בנתיב הימני. התובע אישר כי הוא רואה את מקום התאונה ממרחק של 100 מטר.

התובע הציג תמונה של מקום האירוע ושרטוט לפיו בחניה הצמודה לחניה ממנה יצא נהג הנתבעת עמד רכב גדול שחסם את שדה הראיה.

6.  נהג רכב הנתבעת העיד כי יצא מחניה בנסיעה לאחור בצורה אלכסונית, הבחין ברכב מגיע, עצר עצירה מוחלטת וראה שהתובע מתקרב אליו ואינו רואה אותו.

לטענת נהג הנתבעת לא היה רכב שחסם את שדה הראיה שלו. עוד טען נהג הנתבעת כי זהו כביש רחב והתובע יכול היה לעקוף אותו. כן טען כי יכול היה לראות אחורה למרחק של מעל 150 מטר, במרחק זה התובע לא היה וכשראה אותו עצר עצירה מלאה וציפה שיעקוף או שיעצור.

7. מבחינת עדויות הצדדים, סבורני כי עדות התובע מתיישבת עם הגיונם של דברים שכן אין זה סביר כי לרכב היוצא מחניה כגון החניה דנן, שדה ראיה גדול יותר מאשר לרכב הנוסע בדרך הראשית.

מסקנה זו מתיישבת אף עם הנלמד מתמונת מקום האירוע, שכן עולה מהתמונה כי המדובר בחניות בין שני בניינים סמוכים, כאשר בין החניה ממנה יצא נהג הנתבעת לחניה הצמודה לה קיים קיר וגדר. על כן גם אם אאמץ גרסת העד הנתבעת כי לא היה רכב שחסם את שדה הראיה, ספק בעיניי כי אכן יש לנהג היוצא מחניה כזו שדה ראיה של 150 מטר כטענת נהג הנתבעת.

מכל מקום נראה מהתמונה כי על מנת לראות המתרחש ברחוב, על רכב היוצא מהחניה להתקדם כמעט עד לסף המדרכה על מנת שיוכל לראות הנעשה ברחוב וברי כי רכב היוצא בנסיעה לאחור נזקק לטווח נוסף מרכב היוצא חזיתית ועל כן לא סביר כי נהג הנתבעת ראה את התובע טרם יציאה מהחניה וככל שכטענתו הבחין בתובע ונעמד על מנת שיעקפו היה זה לאחר שכבר יצא מהחניה ויצר מפגע בדרך של בליטה לכביש.

8.עיון בתמונות הנזק שנגרם לרכב התובע מלמד כי רכב התובע נפגע בכנף השמאלית ובפינה השמאלית הקדמית של הפגוש. ניכרים סימני מעיכה הן בכנף השמאלית והן בפינת הפגוש דבר המחזק את גרסת התובע כי נהג הנתבעת פגע ברכבו שאם לא כן והדברים היו כגרסת נהג הנתבעת שלטענתו עמד, היה התובע פוגע ברכב הנתבעת עם חזית רכבו ולא עם צד הרכב.

9.בנסיבות אלה, כשתמונות מקום האירוע ותמונות הנזק מחזקות את גרסת התובע, המסקנה המתבקשת הינה כי נהג רכב הנתבעת אשר יצא מחניה בנסיעה לאחור כששדה הראיה שלו מוגבל, לא נקט במלוא הזהירות המחויבת בנסיבות, יצר מפגע בדרכו של התובע וגרם לתאונה.

10.אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.4.12, אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: