רוזנברג נ' פסטמן ואח'

החלטה

1.המבקשים, הם נתבעים 2-1, עותרים ליתן צו מניעה זמני נגד המשיבה – היא התובעת בהליך דנן. לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה מצאתי שיש לסלקה על הסף תוך מתן אפשרות לנתבעים להגישה מחדש בהליך נפרד.

2.על-פי האמור בסעיף 24 לבקשה נדרש לנתבעים הסעד הזמני על-מנת שלא יקשה עליהם לקבל את הסעדים אותם הם מבקשים בהליך העיקרי. דא עקא, מעמד המבקשים בהליך העיקרי הוא מעמד נתבעים; על כן הם אינם עותרים לסעדים בגדרו אלא מתגוננים מפני הסעדים שהתבקשו נגדם על-ידי המשיבה-התובעת.

3.ברגיל לא ינתן סעד זמני נגד תובע על-פי בקשת נתבע. כמה טעמים לכך. מושכלות יסוד הן שבעל-דין העותר למתן צו זמני נדרש להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה באמתחתו (התנאי של הוכחת זכות לכאורה) וכן עליו להראות שהנזק שייגרם לו אם לא ינתן הצו הזמני עולה על הנזק שייגרם לצד האחר אם ינתן הסעד (שיקול מאזן הנוחות). בין התנאי של הוכחת זכות לכאורה לבין שיקול מאזן הנוחות מתקיים יחס של "מקבילית כוחות"; אף-על-פי-כן נדרש מבקש הסעד לעמוד ברף שכנוע מינימאלי בנוגע לכל אחד משני התנאים בנפרד שאם לא כן לא יהיה מקום ליתן את הסעד הזמני שהתבקש [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם, 6.6.2006)].

בכל הקשור לתנאי של הוכחת זכות לכאורה נדרש מבקש הסעד להצביע על תביעה ממשית שבאמתחתו, אותה הביא לפתחו של בית-המשפט ואשר הוגשה הלכה למעשה לשם מימוש אותה זכות לכאורית. למצער עליו להראות שבדעתו להגיש תביעה כזו על-פי התנאים שנקבעו לכך בתק' 363(א). אין מדובר אפוא בתביעה ערטילאית שלא הוגשה ושאין בכוונת מבקש הסעד להגישה ולהביאה לבירור.

תימוכין לכך שברגיל מבקש הסעד הזמני הוא התובע מצויים גם בתק' 370 שעניינה בפקיעת הסעד הזמני. צו זמני שניתן יפקע בין השאר עם הפסקת התובענה, או אם ניתן טרם הגשת התובענה וזו לא הובאה לפני בית-המשפט כמתחייב מתק' 363(א) שנזכרה לעיל. הדברים מלמדים על קיומו של קשר הדוק בין קיומה של תובענה שהוגשה למימוש זכות לכאורית לבין מתן אפשרות לתובע לעתור לסעד זמני שיעמוד בתוקפו עד להכרעה באותה תובענה.

4.זהו אפוא הכלל הרחב. אכן, במקרים מיוחדים המתאימים לכך מוסמך בית-המשפט להעניק סעד זמני לבקשת נתבע, אלא שהדבר נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט ולא יעשה כדבר שבשגרה [ע"א 86/62 "עולי טהרן" (איראן) אגודה עתמאנית רשומה בישראל, תל-אביב נ' ועד בית-הכנסת בנימין חקאק לעולי איראן [פ"ד טז 1769, 1772 (1962)]. על-מנת שיינתן סעד זמני לבקשת נתבע על הנתבע להרים את הנטל ולהראות שהדבר נחוץ לצרכי הדיון בהליך העיקרי, שאם לא כן יתכבד ויעתור לסעד זמני בגדרו של הליך נפרד המוגש על-ידו כתובע. חריג זה אינו מתקיים בבקשה שלפני. אף אין למצוא בה הנמקה שתבאר מדוע יש לדון בהליך דנן בבקשת נתבע לסעד זמני – חלף דיון בבקשה בדרך המלך, בגדרה של תביעה עצמאית אשר תוגש על-ידי הנתבעים.

5.אשר על כן נמחקת הבקשה לסעד זמני על הסף; אין מקום לדון בה בגדרו של הליך זה. ככל שהנתבעים עומדים על הבקשה יגישו אותה בגדרו של הליך נפרד, בד-בבד עם הגשת תביעה מטעמם או לקראת הגשתה. ככל שכך יעשה תובא הבקשה לסעד זמני לפני השופט התורן.

המצאה לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: