רוזנבליט נ' לפינסקי ואח'

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעים לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד ע"י התובע/המבקש למתן צו זמני האוסר על חילוט ערבות בנקאית.

אין בדעתי כרגע להיכנס לכל הסאגה שהייתה כרוכה במתן ההחלטה בנושא הצו הזמני והעובדה שעקב דחיות כאלה או אחרות, לא התקיים דיון במעמד שני הצדדים, שכן בסופו של יום ולאחר שהערבות שהייתה אמורה לפקוע ב-7.12.10 הוארכה בהסכמת הצדדים עד 3.2011 (ונמצאת בתיק, לאחר הגשת בר"ע למחוזי) ביהמ"ש על סך של 15,000 ₪, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 18.1.11.

הטיעונים של המשיבים/הנתבעים ביחס לאי מתן הצו פשוטים ועולים מפורשות בסעיף ד' לבקשתם לעיון חוזר בהחלטה לקביעת התיק על פי יומנו של ביהמ"ש למרץ, בקשה שבסופו של דבר הביאה להקדמת התיק לחודש ינואר.

אני מצטט מתוך הטיעונים: "לצו האירעי לא היה יסוד – לא עובדתי אך לא גם משפטי, בלא כל קשר לאמיתות טענות המשיב ולכן בלא צורך להקדים לדחיית הבקשה כל דיון. זאת, כי להבדיל מערבות עפ"י סעיף 1 לחוק הערבות הקרויה "ערבות בנקאית", היא בהגדרה המשפטית מנותקת מעסקת היסוד.

גם אם טענות המשיב היו נכונות, והמבקשים היו מוגדרים כמפרים זדוניים של החוזה המקורי (ולהסרת הספק, ההיפך הגמור הוא הנכון) גם אז לא הייתה זו עילה לעכב חילוט הערבות הבנקאית".

משמעות הטענות מבחינה משפטית פשוטות. הערבות הבנקאית שניתנת ע"י הבנק מנותקת מעסקת היסוד נשוא התביעה שעדיין לא התבררה בביהמ"ש כלל לגופה.

בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעים לספרו של פרופ' שלום לרנר "דיני שטרות" עמ' 42-43 המתייחס בפסקאות 1.22 ו-1.21 למשמעות ערבות בנקאית שהינה מסמך אוטונומי שאין בינו לבין עסקת היסוד דבר וחצי דבר. אני מצטט מתוך ספרו של לרנר:

"המסמך הידוע "כערבות בנקאית" הוא למעשה יישומו של מכתב האשראי מההיבט הבטוחתי. לשון אחר, מכתב האשראי משמש אמצעי תשלום, והערבות הבנקאית היא אמצעי מימון."

ועוד נאמר:

"מכתב האשראי הוא אמצעי תשלום והבנק אמור לשלם למוכר לאחר שזה ישלח את הסחורה ליעדו של הרוכש ויציג בפני הבנק מסמכים אחדים. הערבות הבנקאית היא בטוחה וייתכן וזהו המצב האופטימאלי שבו הבנק לא יידרש לקיים את התחייבותו. התחייבות של הבנק בערבות בנקאית אינה באה לקיים חיוב בנוסף לחייב ובמקומו אלא להבטיח את קיומו ע"י החייב."

ועוד נאמר:

"הניתוק בין עסקת היסוד לבין כתב הערבות הבנקאית מורה שכינוי ההתחייבות של הבנק לערבות אינו מדויק. התכונה העיקרית של ערבות רגילה היא היותה טפלה לחיוב עיקרי ואילו הבנק לעמוד בהתחייבותו לנושה, גם אם לפי המוסכם בעסקת היסוד לא התגבשו התנאים למימוש הערבות. ואומנם כתב הערבות הבנקאית הוא למעשה התחייבות לשיפוי ולא ערבות רגילה."

בדקתי את הטיעונים ואת עמדת המבקש ומצאתי, כי אכן הנתבעים צודקים לחלוטין מבחינה משפטית, אכן מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שלא היה מקום לעכבה כלל.

אשר על כן, אני נעתר לבקשת המבקשים/הנתבעים ומבטל את הצו האירעי שניתן בעניין עיכוב מימוש הערבות הבנקאית על סך של 15,000 ₪, אשר נמצאת במזכירות ביהמ"ש ואשר תוקפה עד מרץ 2011.

המשמעות היא שניתן לממש את הערבות כאמור ואולם מאחר ושמורה הזכות למבקש/התובע לפנות לביהמ"ש המחוזי, אם ירצה בכך, בבקשת רשות ערעור, אני מעכב ביצוע החלטה זו למשך 30 יום על מנת לאפשר למבקש/התובע למצות את זכותו בהקשר זה.

אסתפק בתוצאה זו ולא אחייב בהוצאות משפט מי מהצדדים, אני שב ומזכיר, כי אין עדיין כתב הגנה בתיק ביהמ"ש.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: