רוזנבלום נ' נחום ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 4.10.10 שבה היו מעורבים רכב התובעת, רכב הנתבע מס' 1, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1.דמי השתתפות עצמית בסך 1,388 ₪ .

2.השתתפות עצמית בירידת ערך בסך 481 ₪ .

3.כינון פוליסה בסך 388 ₪ .

4.הוצאות שונות בסך 550 ₪.

5.הפסד הנחה בדמי ביטוח בסך 668 ₪.

סה"כ 3,925 ₪.

לדברי התובעת היא עמדה ברמזור אדום כאשר הרמזור התחלף לירוק היא התקדמה באיטיות לצומת תוך פניה ימינה. לדבריה לא הכירה את הצומת ולכן נסעה לאט, כאשר היא הגיעה למעבר החצייה, הרכב אחריה פגע בה פגיעה מאחור והרכב שלה עף כ-10 מ' בתוך הצומת.

בפיו של הנתבע מס' 1 גרסה שונה לחלוטין.

הוא לא התכחש לכך שהיתה התנגשות בין שני כלי הרכב, אך טוען נמרצות שלא הוא גרם לנזק שהתובעת טוענת שנגרם בתאונה. לדבריו :"אני נסעתי במזדה 3 , הוא לא יכול לפגוע לה לא בפגוש ולא בטמבון" [עמ' 2 ש' 11]. גם אביו של הנתבע שלא היה עד לתאונה, אך טיפל בענין עבור הנתבע מס' 1 טוען נמרצות שהבן שלו לא גרם נזק לרכב התובעת. לרכב הנתבע לא נגרם נזק כלל לטענתו.

לדברי הנתבע מס' 1: "היא עצרה בפתאומיות ואני לא הספקתי לעצור".

עמדת הנתבעת מס' 2 היא שהיא היתה מוכנה לשלם את התביעה כיוון שמדובר בתאונה קלאסית של חזית ואחור ונציג הנתבעת מסרה לביהמ"ש:"הצענו לנתבע מס' 1 לשלם את הנזק הישיר של התובעת אך הנתבע מס' 1 סירב בכל תוקף לשלם את ההשתתפות העצמית של נהג צעיר". [עמ' 2 לפרו' ש' 30-31].

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין ועיינתי במסמכי התיק, אני הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.בכל הנוגע להתרחשות התאונה, אני העדפתי את גרסת התובעת מול גרסת הנתבע מס' 1.

לא אחת קורה שהפוגע נוטה לגמד את הנזק שהוא גורם וכך במקרה שלנו. דובר בהתנגשות מאחור בין שני כלי רכב והאחריות מוטלת על הנתבע מס' 1 .

2.מכלל הראיות אני מסיק שהתובעת אכן נסעה באופן איטי בכניסה לצומת והנתבע מס' 1 שלא הבחין בכל סיבה אשר בגללה היא נוסעת בצורה איטית, פשוט לא שמר על מרחק ולא היה מספיק ער למתרחש בכביש.

3.באשר לענין הנזקים:

רכב התובעת נבדק על ידי שמאי שנשלח אליה על ידי מבטחיה . ידוע הדבר ששמאי מטעם חב' הביטוח יודע כיצד לבדוק אם דובר בנזק ישן או נזק חדש ואם היו פקפוקים בלבו של השמאי היה וודאי מציין זאת בדו"ח שלו וחב' הביטוח לא היתה מפצה את התובעת על מלוא נזקיה. חזקה עלי שמבטחי התובעת החליטו לשלם לה את נזקיה פחות מההשתתפות העצמית, מכיוון שדובר בנזק ישיר שנגרם באותה תאונה.