רוזנבלום נ' זינגר ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 8.5.09 ברחוב חניתה בחיפה.

2.לטענת התובע – רכבו עמד בתא חניה מוסדר ברחוב והוא לא שהה בסמוך לו. מששב לרכבו גילה שהרכב ניזוק. עדים שהיו במקום רשמו את פרטי רכבה של נתבעת 1 ותיארו בפניו כי רכבה של נתבעת 1 פגע ברכבו במהלך ניסיון כושל להחנות את רכבה. נתבעת 1, על פי הנטען, נמלטה מן המקום.

3.לטענת הנתבעות – האירוע הנטען לא התרחש מעולם. הנתבעות הכחישו כל מעורבות של רכבן ושל נתבעת 1 באירוע. הוסיפה נתבעת 1 וטענה כי אינה נוהגת לנסוע באזור בו התרחש האירוע ולו היה מתרחש אירוע שכזה היתה ודאי זוכרת אותו.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ונתבעת 1.

התובע הפנה למקום מגוריה של נתבעת 1 אשר ממוקם בקרבה רבה למקום ההתרחשות. משכך, ביקש התובע לדחות את האמור בכתב ההגנה בהקשר הנדון.

מטעם התובע העיד עד ראיה אשר עמד מעבר לרחוב וחזה ברכב כלשהו לאחר שפגע ברכבו של התובע. עד הראיה לא רשם את מספר הרישוי של הרכב, לא זכר את צבע הרכב ואף לא את דמותה של נתבעת 1, אם כי טען שדובר באישה מבוגרת. הוברר לעד הראיה, כי מספר רכב הנתבעות נרשם ע"י אדם אחר אשר רשם את מספר לוחית הרישוי על פיסת נייר טואלט והצמידה למגב רכב התובע. אותו אדם נסע מן המקום. עד הראייה שהעיד בבית המשפט טען כי בבוא התובע למקום הביט במספר הרישוי שרשם אותו אדם עלום ואישר כי מדובר במספר הרכב אותו ראה בעצמו.

עם זאת, התובע לא שמר בחזקתו את פיסת נייר הטואלט.

נתבעת 1 העידה, כי האירוע לא התרחש מעולם. לגרסתה, היא לא חנתה את רכבה במקום המדובר ורכבה לא פגע ברכב אחר. לו היה מתרחש האירוע היה נפגע גם רכבה שלה.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע.

עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, שמעתי את דברי התובע, דברי נתבעת 1 והאזנתי ארוכות לעדותו של עד הראייה מטעם התובע.

עדותו של עד הראייה היא הראיה המרכזית העומדת לחובת הנתבעות.

שקלתי את דברי העד, אך אין בהם לבדם כדי להכריע את הכף ואין בהם די על מנת לחייב את הנתבעות.

עד הראיה, לדבריו, עמד מעבר לרחוב כשהוא מלווה בנכדו. עד הראיה לא ראה את ההתרחשות בכללותה והפנה ראשו לכיוון רכב התובע לאחר ששמע את קול הפגיעה.

עד הראיה לא זכר מפורשות את סוג הרכב הפוגע ואת וצבעו. עד הראיה גם לא זיהה באופן חד משמעי את נתבעת 1 כמי שנהגה ברכב הפוגע.