רוזנבאום נ' אשכנזי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית ע"ס 30,587 ₪, שעניינה תאונת דרכים שארעה בטבורו של מחלף ירקון.

גרסת התובע היא כדלקמן: רכוב על אופנוע, הגיע לכיוון המחלף מכביש 40, מהוד השרון, בתנועה דרומה, במסלול הימני ביותר מתוך ארבעה (הרביעי מיועד לפונים שמאלה אל כביש 5 לכיוון ראש העין), במהירות של 50 עד 70 קמ"ש. כמה עשרות מטרים לפניו, מעט דרומה מהרמזור הצפוני ביותר של המחלף (הרמזור אליו מגיעה התנועה היורדת מכביש 5 מערבה), הבחין ברכב הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), כשהוא נוסע לאט ובמהוסס. התובע סטה שמאלה למסלול שלידו, על מנת לבצע עקיפה, אלא שאז, תוך כדי תנועה קדימה ושמאלה, הבחין כי אף רכב הנתבעת סוטה שמאלה ממסלולו. התובע, משנוכח שאין תנועה לשמאלו, הוסיף ונטה שמאלה אל המסלול השלישי, על מנת להשלים את העקיפה, תוך שהוא מתקדם בעקביות אל עבר רכב הנתבעת, שנסע לרוחב המסלולים בזווית חדה יותר. ברגע מסוים הבין התובע כי רכב הנתבעת מתעתד להגיע אל הנתיב האחרון, הרביעי, על מנת לפנות שמאלה אל כביש 5, אולם בשלב זה כבר היה "לכוד" באינרציה של תנועתו שמאלה, והגם שעוד ניסה להשלים את העקיפה, בין המסלול השלישי לרביעי, ספג מכה ברגלו הימנית מרכב הנתבעת, ונדחק אל רכב עומד, שהיה על המסלול הרביעי, ופגע בו (להלן "הרכב השלישי"). האופנוע נפל, הרכב השלישי ניזוק, והתובע מצא עצמו "רכוב" על תא המטען של הרכב השלישי.

יוער, כי ככל הידוע, הרכב השלישי לא הגיש תביעה עד כה, ונראה כי נהגו ממתין לתוצאות ההליך שבפני.

גרסת הנתבעת אינה עומדת בסתירה קוטבית לגרסת התובע, והיא כדלקמן: היא הגיעה מכביש 5, בנסיעה מערבה, ונעמדה ברמזור אדום, בנתיב הימני ביותר, כשהיא מתעתדת לפנות שמאלה אל כביש 40. באותו רגע, נזכרה או הבינה כי עליה לשוב על עקבותיה, ועל כן גמרה אומר בלבה לשוב ולפנות שמאלה מהמחלף אל כביש 5 מזרחה, לכיוון ראש העין. ביודעה, כי על מנת לעשות כן, עליה לחצות 3 מסלולים על גבי הקטע של כביש 40, שבין הרמזור הצפוני לרמזור הדרומי של מחלף ירקון, נסעה בזהירות, וביצעה את תכניתה. אלא שלפתע הגיח משמאלה האופנוע, אותו לא ראתה, ושלטענתה נסע במהירות גבוהה, ופגע בה, כשהתקרבה אל נתיב היעד, הרביעי מימין.

בדיון שמעתי את עדויות הנהגים, והנתבעת ציינה במהלך עדותה, כי לתאונה היה עד ראיה, שטען "בזמן אמת" כי התובע רכב על אופנועו במהירות רבה, "כמו משוגע", והשאיר לה את שמו ומס' הטלפון שלו. נציגת מבטחת רכב הנתבעת, שהיא חברת ההשכרה, הנתבעת 2 (להלן – "החברה") הבהירה כי לא ידעה אודות עד זה, ועל כן לא זומן. אלא שאז התברר, שהתובע עצמו, לאחר שצילם את חומר החקירה מתיק המשטרה, יצר קשר בעצמו עם אותו עד, והקליט שיחה עמו. השיחה המוקלטת הושמעה בהסכמה באולם, ושם נשמע אותו עד מספר בבירור, כי לא ראה את התאונה בפועל, והטה מבטו לעבר הארוע רק לאחר ששמע את ההתנגשות. בנסיבות אלה, ויתרו הנתבעות על הזמנת העד לדיון נוסף.

בין שתי הגרסאות יש הבדלים קלים בלבד, בשוליים של השוליים, ואיני רואה צורך להכריע ביניהן, אם כי בהעדר ראיה לסתור, אין מקום לדחות את גרסת התובע, כי מהירות נסיעתו לא היתה גבוהה מאד. מסקנה ברורה אחת עולה משתי הגרסאות, והיא כי הנתבעת, מבחירה חופשית ובהחלטה מודעת מראש, ביצעה פעולה מסוכנת של חציית 3 מסלולים בתוך מערכת צמתים ענפה וצפופה. נהג סביר המגיע מהכיוון שממנו בא התובע, ורואה את רכב הנתבעת במסלול הימני מארבעה, אינו אמור לצפות כי זו כוונת הרכב שלפניו. מאידך, אני מתקשה לקבל שברגע בו הבין התובע שהנתבעת אכן סוטה שמאלה (גם אם לא ידע שבכוונתה להמשיך ולעשות כן), לא היתה לו ברירה אלא להמשיך ולסטות שמאלה, תוך ביצוע עקיפה על פני 3 מסלולים, ומבלי להאט מספיק כדי לעצור במידת הצורך. דומה שבאותו רגע, נכון יותר היה להאט, מאד, ולהתכונן לאפשרות של המשך נסיעה ישרה באחד משני המסלולים הימניים. גם מצדו, מדובר במערכת צמתים ענפה וצפופה, הדורשת רכיבה במשנה זהירות. בתנאים כאלה, ולאור המחזה שלפניו, גם רכיבה במהירות 70 קמ"ש תיחשב מהירה מדי.

בנסיבות כאלה, אני קובע כי הגם שלנתבעת אחריות ברורה להתרחשות התאונה, הרי שאף לתובע אחריות מסוימת להתרחשותה, ואני אומד את חלוקת האחריות ביניהם בכ-80:20 לטובת התובע.

מכאן יש להכריע בשאלת הנזק. לא מצאתי מחלוקת של ממש בשאלת הנזק הישיר לאופנוע או לקסדה (ואני סבור כי ניתן לקבוע, ברמה של ידיעה שיפוטית, כי קסדת אופנוע הסופגת חבטה, גם אם אינה נשברת, אינה נחשבת בטיחותית עוד ויש להחליפה), ולעניין שכר השמאי ועלות הגרירה, ואני מקבל את גרסת התובע לעניין זה, כי הנזק מסתכם ב-23,887 ₪.

ברם, בכל הנוגע ליתר רכיבי הנזק הכללי והעקיף, הכוללים כמעט 8,000 ₪ עבור אבדן זמן והוצאות נלוות, הרי שאלה לא הוכחו במידה הנדרשת במשפט האזרחי. לגרסת התובע, נאלץ לכתת רגליו במשך חודשיים בתחבורה ציבורית ובטרמפים, עד שהושלמה מלאכת תיקון האופנוע. אלא, שגם מעדותו-שלו ניתן ללמוד כי הרבה מהעיכוב הוא בעטיו של המוסך או נעוץ בהחלטות של התובע עצמו שלא לעשות שימוש באופנוע כל עוד לא תוקן לגמרי גם ברכיבי הפלסטיק שאינם חיוניים לרכיבה. כך גם מספר הביקורים הרב במוסך או בבית המשפט, וכיוצא-באלה. דומה שבגין כל הנזקים הכלליים והנלווים, הניתנים לייחוס ישיר לארוע התאונה, יש לפסוק סכום על דרך האומדנא, ואני מעמיד אותו, כולל המכנסים שנקרעו, על סך של 1,000 ₪.

נזקו של התובע מסתכם, איפוא, בסך של 24,887 ₪, ועל הנתבעות לשאת ב-80% מסכום זה, שהוא: 19,910 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 19,910 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: