רוזן נ' סלוצקי

פסק דין

לפני תביעה קטנה שהגישה התובעת ביום 30.5.11 נגד הנתבעת.

טענות התובעת

בכתב התביעה נטען, כי ביום 2.5.2010 הלוותה התובעת לנתבעת סך של 10,000 ₪ וזאת לבקשת הנתבעת ולשם רכישת רכב. ההלוואה ניתנה לנתבעת על רקע אישי, על סמך היכרות רבת שנים עם הנתבעת, כאשר הנתבעת היתה בת בית בביתה של התובעת והיא עבדה במשרדה של התובעת בשנתיים שקדמו להגשת התביעה.

סוכם בין התובעת לבין הנתבעת כי ההלווואה תוחזר לתובעת בתשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ וזאת באמצעות ניכוי מתלוש השכר של הנתבעת, החל מחודש יוני 2010. במשך חמישה חודשים הוחזרה ההלוואה כמוסכם, עד אשר הנתבעת "נעלמה" ולא שבה לעבוד אצל התובעת. סה"כ החזירה הנתבעת לתובעת סך של 2,500 ₪ ויתרת ההלוואה בסך של 7,500 ₪ לא הושבה עד היום. התובעת נאלצה לפנות לעו"ד ושילמה על כך 400 ₪ שאף אותם היא תובעת. כן היא תובעת פיצוי עבור "החזר ימי עבודה". בסה"כ הועמדה התביעה על סך של 10,000 ₪.

לכתב התביעה צורפו שני מסמכים:

האחד - אישור על העברה בנקאית בסך של 10,000 ₪ שבוצעה ביום 2.5.2010, מחשבון הבנק של התובעת לחשבון הנתבעת.

והשני – קבלה על תשלום סך של 400 ₪ ביום 30.3.2011 לעו"ד אורי דדו.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי היא שילמה לתובעת את יתרת ההלוואה בסך של 7,000 ₪ במשרדה של התובעת, וזאת לאחר שהנתבעת קיבלה סך של 25,000 ₪ מחברת הביטוח שלה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת הגישה את התביעה כנקמה על כך שהנתבעת עזבה את עבודתה אצל התובעת ונשלח לתובעת מכתב מההסתדרות על הזכויות המגיעות לנתבעת.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובעת והנתבעת. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר עיון במסמכים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבעת איננה חולקת על כך שהתובעת אכן הלוותה לה סך של 10,000 ₪ לשם רכישת רכב וכי סוכם בין השתיים שהחזר ההלוואה יבוצע בניכוי חודשי בסך של 500 ₪ ממשכורתה של הנתבעת, כאשר לסכום ההלוואה לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית (ראה עמ' 3 שורות 26-31 לפרוטוקול).

המחלוקת הינה בשאלה האם ההלוואה הוחזרה לתובעת במלואה.

התובעת טוענת כי כפי שסוכם בין הצדדים, נוכו ממשכורתה של הנתבעת 500 ₪ בחודש, החל מחודש יוני 2010, וזאת במשך 5 חודשים בלבד, עד שהנתבעת הפסיקה לעבוד אצלה.

הנתבעת מאשרת כי אכן נוכה ממשכורתה אותו החזר חודשי כפי שסוכם, אך לטענתה ניכוי כאמור בוצע 6 פעמים, ובתלוש משכורת אחד התובעת לא ציינה את הניכוי בטעות (עמ' 2 שורות 27-28 לפרוטוקול).

הנתבעת לא הציגה את אותו תלוש משכורת שלטענתה לא כלל ניכוי כאמור ומכל מקום, הדעת נותנת כי אם לא צוין ניכוי, הוא אף לא בוצע בפועל.

ניתן לקבוע, אפוא, כי על חשבון ההלוואה בוצע החזר של 500 ₪ במשך 5 חודשים ובסה"כ הוחזר לתובעת סך ל 2,500 ₪.

באשר ליתרת ההלוואה בסך של 7,500 ₪ - הנתבעת איננה חולקת על כך שהיא אכן עזבה את עבודתה אצל התובעת במהלך חודש נובמבר 2010 (עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול). התובעת טוענת כי מועד העזיבה היה ביום 26.11.2010 וכי היא לא מסרה לנתבעת תלוש משכורת עבור חודש זה (ראה עמ' 1 שורות 23-14 לפרוטוקול).