רוזן נ' ביטון מימון ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 2,920 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים.

גרסת התובעת

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 26.06.09, בשעה שנסעה מכיוון בית החולים שערי צדק לכיוון צומת ניות, תוך שהאטה את נסיעתה במטרה לבצע פנייה לכיוון ימין, התנגש ברכבה רכב הנהוג על ידי הנתבע, אשר נסע מאחוריה).

לטענת התובעת, מוטלת האחריות לקרות התאונה על הנתבע1, אשר התקרב לצומת בנסיעה מהירה, ולא שמר מרחק מרכבה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 02.09.10, הגישה התובעת לבית המשפט תמונה ממקום האירוע. כן פירטה שהתאונה אירעה בשעות הלילה, ובעת פנייתה ימינה לא נסעו בכביש שאליו פנתה רכבים נוספים. התובעת הדגישה שהיא נהגת מנוסה, הנוהגת ברכב במשך למעלה מ-40 שנים.

לכתב התביעה צירפה התובעת, בין היתר, חוות דעת שמאי, העתק תשלום עבור ההשתתפות העצמית, וכן תמונות מקוריות של רכבה.

התובעת פירטה את הסעד המבוקש, כדלהלן: הפסד בגין השתתפות עצמית- 1,770 ₪, ירידת ערך הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי 2.5% - 1,100 ₪ ואגרת בית משפט בסכום של 50 ₪, סה"כ –2,920 ₪.

גרסת הנתבעים

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובעת, וכי התאונה אירעה בשל רשלנותה. נטען שכאשר הגיעה התובעת אל אמצע הצומת, נבהלה מהרכבים אשר נסעו בנתיב שאליו פנתה, ועל מנת שלא לחסום את התנועה, עצרה את רכבה ונסעה לאחור. כתוצאה מנסיעתה לאחור, התנגש רכבה ברכבו של הנתבע.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעת אינה זכאית לתשלום בעבור ירידת ערך הרכב כל עוד לא הציגה את עברו הביטוחי של רכבה.

הנתבע, הוא נהג הרכב, חזר במהלך הדיון על טענתו לפיה אירעה התאונה לאחר שהתובעת נבהלה כאשר הגיעו ארבעה רכבים אשר צפרו לה בעת שנכנסה אל הצומת. משום כך, לשיטתו, נסעה לאחור. הנתבע גרס, בנוסף, כי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת אינם מתיישבים עם מצב רכבו, כך העיד: "אם היא טוענת שעשיתי לה נזק בלמעלה מ-14,000 ₪, אולי רכב אחר פגע בה. איך נגרם נזק כזה ולרכב שלי אין נזק..אני באתי ונכנסתי לצומת אחריה, היא נכנסה לצומת, חזרה רוורס מהפחד שלה..באו 4 רכבים שצפרו לך וחזרת רוורס מהפחד, ממש נגיעה קטנה ברכב".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את גרסאות הצדדים וטענותיהם, מצאתי שיש להעדיף את גרסתה של התובעת לנסיבות התאונה.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שרכבו של הנתבע נסע מאחורי רכבה של התובעת עובר לתאונה. גרסתה של התובעת הייתה אמינה וסבירה והתיישבה טוב יותר עם הנסיבות. מצאתי שיש לקבל את הסברי התובעת לכך שבהגיעה לצומת האטה לקראת הפנייה ימינה.

מהעדויות התרשמתי שהנתבע נחפז לדרכו, במסגרת עבודתו או לאחריה, ולא שמר מרחק ביטחון מהרכב שנסע לפניו. בשל חוסר שמירת המרחק, התנגש רכבו ברכבה של התובעת בעת שהאטה את נסיעתה.

לא מצאתי שיש ממש בגרסת הנתבעים לפיה נבהלה התובעת עקב הגעתם של ארבעה רכבים לצומת, ועל כן לא רק שעצרה את רכבה, אלא גם נסעה לאחור. הגרסה לפיה נסעה התובעת לאחור לאחר שעצרה בצומת, לא נשמעה סבירה. התובעת העידה בדיון שהתקיים בפני כי בעת התאונה שאירעה לאחר חצות הלילה, היה הכביש פנוי מרכבים. כן העיד שהיא לא עצרה את רכבה אלא האטה. מצאתי כאמור שיש להעדיף את עדותה.

אשר להוכחת הנזקים, מעיון בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה עולה שרכבה של התובעת נבדק על ידי השמאי ביום 28.06.09, דהיינו, כעבור יומיים ממועד התאונה, לפיכך אני סבורה כי חוות הדעת נערכה בהפרש זמן סביר ממועד התאונה.

באשר לירידת הערך, כיום אין עוד חולק כי ירידת ערך רכב בעקבות תאונה היא בגדר "נזק ישיר", שאף על מבטח הרכב לשאת בו (ראו: ע"א 3557/93 הפניקס נ' מוריאנו (פורסם במאגרים), תק (י-ם) 3696/03) אמיגה ישעיהו נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים). במקרה דנא, מצאתי כי התובעת הוכיחה רכיב נזק זה באמצעות חוות דעת השמאי, אשר ערך את תחשיב ירידת הערך באופן מפורט כדבעי.

סוף דבר