רוזה נ' עיריית באר שבע- מינהל הכנסות העירייה

החלטה

מבוא

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21/07/10 בהעדר המבקשת, המחייב את אותה לשלם למשיבה 1,793 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

לטענת המבקש, נציג מטעם המבקשת לא התייצב לדיון עקב תקלה משרדית.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.

ביטול מתוך חובת הצדק

מאחר והמבקשת זומנה לדיון כדין, אין עילת ביטול מחובת הצדק.

ביטול על בסיס שיקול דעת בית המשפט

בהחלטה אם לבטל פס"ד על בסיס שיקול דעת בית המשפט, מביא ביהמ"ש בחשבון שני שיקולים: הראשון- הסיבה לאי ההתייצבות; והשני, החשוב יותר- מהם סיכויי ההגנה של המבקש.

הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה נקיטת רוחב לב, על מנת לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט, זאת במיוחד בהליך של תביעות קטנות. אם מתברר כי אי ההתייצבות אינה נובעת מזלזול, ואפילו מדובר ברשלנות של המבקש, אולם למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, יעדיף בדר"כ ביהמ"ש לדון בשאלות השנויות במחלוקת לגופן ויבטל את פסה"ד (ע"א 32/83בר"ע 301/81 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3), 431 , 440-441 (1983)).

אני מקבל את נימוקה של המבקשת לאי ההתייצבות לדיון, דהיינו שהדבר אינו נובע מזלזול אלא מטעות משרדית ועל כן, עלי לבדוק אם למבקשת הגנה סבירה.

המשיבה טוענת כי המבקשת גבתה ממנה חוב נטען של 793 ₪ בגין ביטוח תאונות אישיות של ילדי המשיבה בבי"ס, אשר נוצר לפני 15 שנה בסכום נטען של 20 ₪, והמוכחש על ידה. במשך 15 שנה, כך לטענתה, לא פעלה המבקשת לגביית החוב הנטען, כך שאפילו אם החוב היה קיים, הוא התיישן. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת התעלמה מפניותיה במשך תקופה של מעל לשנה וגבתה את החוב למרות הכחשותיה ופניותיה החוזרות ונישנות.

בכתב ההגנה לא השיבה המבקשת לגופן של טענות, למעט הכחשה גורפת של טענות המשיבה. הוסיפה המבקשת ורשמה: "המבקשת תטען כי מדובר בגבייה של חוב שאכן חבה המשיבה למבקשת וכי למעט עבור הזמן לא נפל דופי בפעילות הגבייה, גלי לפגוע בטענה דלעיל ובהקדם האפשרי ולכל המאוחר עד הדיון, תיערך בדיקה נוספת על מנת להביא לפתרון מוסכם למחלוקת נשוא התובענה דנן".

גם בבקשה לביטול פס"ד, לא טרחה המבקשת לפרט את טענותיה אלא רק טענה כי "מדובר בתובענה להשבת כספים שנגבו לטענת המשיבה שלא כדין ... התובענה מעוררת שאלות משפטיות נכבדות בין היתר בשאלה באם אכן חלה התיישנות ובשאלת פועלה של המבקשת כרשות ציבורית. ... לעניין פועלה של המבקשת כרשות ציבורית חלה חזקת התקינות והנטל לסתור חזקה זו מוטלת כידוע לפתחו של הטוען כנגדה".הוסיפה המבקשת וטענה, ללא שום אסמכתא הוא שנגבה מהמשיבה סכום של 315 ₪ ולא 793 ₪ כנטען ע"י המשיבה. לא רק שלטענה זו אין שום אסמכתא, אלא שבכתב ההגנה לא הכחישה המשיבה את הסכום הנטען.

לשיטתה של המשיבה, ביהמ"ש עשה חסד עם המבקשת בסכום שהשית עליה וראה סעיף 2.4 של תגובת המשיבה: "פסק דינו של כב' השופט אור אדם, הקל עם הנתבעת על אף שלא התייצבה לדיון, ועל אף שהנתבעת התעמרה במשך למעלה משנה בתובעת ובבני משפחתה. מה לנתבעת שתלין על פסק דין כה מקל וכה מתחשב"

טענות המבקשת, הן בכתב ההגנה והן בבקשה לביטול פס"ד, מתחמקות ולא ניתן למצוא בהן מאומה. המשיבה אינה מכחישה כי החוב הנטען הוא בן למעלה מ- 10 שנים, אך טוענת באופן סתמי כי מתעוררת שאלה האם חלה התיישנות. אולם, סתמה המבקשת ולא הסבירה מדוע לא חלה התיישנות על חוב שהעילה לו קמה כ- 14 שנים בטרם מועד גבייתו.אינני מקבל טענתה זו של המבקשת. חוב "ביטוח תאונות" שהעילה לגבייתו קמה לפני כ- 14 שנה, התיישן זה מכבר ואין למבקשת זכות לפעול לגבייתו.

המבקשת לא עמדה בחובתה לפרט את טענות הגנתה ולא הציגה שום טענת הגנה ראויה, לא בכתב ההגנה ולא בבקשתה לביטול פס"ד.

בנוסף, ביחסה למשיבה לא עמדה המבקשת בחובתה לנהוג בתום לב ובהגינות. לא יעלה על הדעת שהמשיבה תפנה לעירייה פעם אחר פעם (ראה נספחים ג' ו- ה' של כתב התביעה) וכל אשר תזכה אותה המבקשת הוא בתשובה לקונית, יותר משנה אחרי המכתב הראשון ואחרי שהכספים נגבו בניגוד לדין, כי "הפניה עברה לגורם מטפל אשר בתום בדיקתו ישיבך עניינית ..." (נספח ו' של כתב התביעה).

מאחר ולמבקשת לא הייתה זכות לפעול לגביית הסכום ולנוכח התנהגותה של המשיבה, גם אם יבוטל פסה"ד, לא תהיה ברירה אלא להגיע למסקנה זהה לזאת של פסה"ד.