רוברמן נ' בניסטי ואח'

פסק דין

תביעת רשלנות מקצועית אשר הוגשה כנגד עורכי-הדין גבריאל שחטמן ודב ברזילי, הנתבעים 3 ו-4 בהתאמה (להלן: "עורכי-הדין") וכן כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "בני הזוג בניסטי") בגין הפרת חוזה.

העובדות וטענות הצדדים בקצרה

בין התובע לבין בני הזוג בניסטי נחתם ביום 11.01.98 חוזה למכר זכויות בדירה בת 5 חדרים ברחוב אחד העם 23 בחדרה (להלן: "הדירה"). חוזה המכר נוסח על-ידי עורך-הדין שחטמן, אשר יצג בעסקה זו את שני הצדדים.

כמו כן, עורכי-הדין יצגו את חברת יוגב ב.מ. חברה לבניין והשקעות בע"מ, צד ד' 2 (להלן: "הקבלן"), בגין רכישת זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 312 גוש 10032, ברחוב אחד העם 23 בחדרה (להלן: "המקרקעין") וכן בגין מכירת הדירות בבניין אותו בנה הקבלן על המקרקעין וברישום הזכויות על שם הרוכשים, ביניהן הדירה נשוא תביעה זו.

בפרק המבוא לחוזה הובהר לתובע כי בני הזוג בניסטי רכשו את הדירה מבני-זוג קודמים, בני הזוג יואש, על-פי חוזה מיום 11.05.95 וכי בני הזוג יואש רכשו אותה מהקבלן (ביום 02.02.89 –ש.ש).

לתובע טענות כנגד בני הזוג בניסטי בגין הפרת תנאים יסודיים בחוזה ומשכך עליהם לפצותו בפיצוי המוסכם שנקבע בו. אומר כבר עתה, באשר לטענתו כי יש לחייב הן את עורכי הדין בפיצוי המוסכם, דין הטענה להידחות ככל שהם אינם צד לחוזה.

התובע טען בנוסף לרשלנות מקצועית מצד עורכי הדין שכן הסתירו ממנו עובדות מהותיות טרם החתימה על החוזה, כפי שיובהר בהמשך, וכן כי לא פעלו לרישום הבית כבית משותף ורישום הדירה כיחידה נפרדת – משכך יש לפצותו הן בגין נזק לא ממוני.

בני-הזוג בניסטי הגישו הודעת צד ג' כנגד עורכי הדין והאחרונים הגישו הודעת צד ד' כנגד הקבלן שכן עיכב את מסירת האישורים הנדרשים לרישום הבית והדירה.

יצוין כי לאחר הגשת התביעה ותוך כדי ניהולה, רק ביום 19.08.07 נתקבלה בבית-המשפט הודעת עורכי הדין לפיה הבניין נרשם כבית משותף עוד בנובמבר 2006 (התובע קיבל על כך הודעה) וכי הבעלות בדירה נרשמה על-שם התובע ביום 08.02.07.

כאמור, טוען התובע כי עורכי הדין הסתירו פרטים מהותיים ולא הסבירו את עניין רישום הבית עד תום. לגישתו, נאמר לו והוא אכן הבין כי הדירה אינה רשומה עדיין בבעלות בני-הזוג בניסטי, ואולם הם התחייבו יחד עם עורכי הדין לעשות את כל הדרוש כדי להשלים העסקה ברישום. עורכי-הדין לא הבהירו כי יחלוף זמן רב בטרם תירשם הדירה בבעלותו מפני שהקבלן טרם נרשם כבעלים של המקרקעין וכן טרם נעשו פעולות לשם רישום הבניין כבית משותף על-מנת לייחד לרוכשים זכויות בעלות.

מנגד, לטענת עורכי-הדין המצב המשפטי קיבל ביטוי בחוזה המכר וכן התובע קיבל הסבר מפורט על כך בעל-פה.

נראה כי בפרק המבוא בני-הזוג בניסטי הצהירו כדלקמן (ההדגשות שלי – ש.ש):

"הואילוהמוכר מצהיר כי הינו בעל הזכויות להירשם כבעלים ...

והואילוהמוכר מצהיר כי זכויותיו לגבי הדירה חופשיות מכל חוב ו/או עיקול ו/או שיעבוד ... למעט הערות אזהרה הרשומות, בגין חוב המוכר לבנק טפחות ...

והואילוהמוכר מצהיר כי הדירה טרם נרשמה כיחידת רישום נפרדת, וכי הבעלות בדירה טרם נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, אך נרשמה לטובתו הערת אזהרה בגין חוזה רכישת הדירה על ידו.

והואילוברצון המוכר למכור לקונה את הדירה ולהעביר לו את כל זכויותיו בה, וברצון הקונה לקנות את הדירה ולקבל זכויות בה כאמור ... ".

התרשמתי, ללא כל ספק, כי התובע ידע שהוא רוכש זכויות אובליגטוריות – ובמילותיו הוא "אין טאבו". על-פי עדותו של מר בניסטי, האחרון הבהיר לתובע באופן כללי כי הדירה אינה רשומה על-שמו בטאבו בשל בעיות כלשהן וכי הוא אינו בקיא בבעיות הקונקרטיות המעכבות את הליך הרישום (עמ' 101, 104 לפרוט'). כמו כן, הנתבעים כולם טענו כי עורכי-הדין הבהירו לתובע כי לא ידוע מתי ירשמו הזכויות ומתי ירשם הבית כבית משותף, ואולם, התרשמותי הכללית מן העדויות הינה כי עורכי-הדין גרמו לתובע להבין כי לא מדובר בתקופה כה ממושכת, זאת בהמשך.

התביעה לפיצוי מוסכם – הנזק הממוני

התביעה כנגד בני הזוג בניסטי לתשלום הפיצוי המוסכם על-פי החוזה נדחית.