רובינשטיין נ' ציגלר ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת (הנתבעת 1) ביום 5.5.10 במעמד צד אחד; בהתאם לפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבים 1- 3 (להלן – התובעים) סך של 5,1088,100 ₪ (להלן – פסק הדין).

לטענת המבקשת יש לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק, שכן לטענתה הושג פסק הדין ב"מחטף" בעוד הצדדים מנהלים מו"מ לסילוק התביעה נגד המבקשת, וגם חרף ההסכמה שהיתה בין הצדדים להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת.

לטענתה, התגבשה בין הצדדים הסכמה עקרונית לפיה תדחה התביעה נגד המבקשת (או תמחק) וכן כי היא עצמה לא תגיש תביעה שכנגד "...בסכום של למעלה מ-8 מיליון ₪..." (סעיף 19 לבקשה).

לעניין זה טוענת המבקשת, כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד "...עקב מה שהוצג בפני כב' ביהמ"ש כ"מחדלה של המבקשת להגיש כתב הגנה", וזאת בניגוד להסכמות שבין הצדדים ולמרות שתלויה ועומדת בפני כב' ביהמ"ש בקשה הנוגעת לסמכותו לדון בתיק זה, בקשה שהגישה המבקשת עוד ביום 19.11.08 – ואשר אם תתקבל, ממילא תועמד התביעה, ושאלת הגשתו של כתב הגנה מטעם המבקשת כלל לא תהיה רלוונטית" (בסעיף 4 לבקשה). בנסיבות אלה טוענת המבקשת, כי ב"כ התובעים "הכשיל" את בית המשפט בכך שעתרו בבקשה ליתן פסק דין נגד המבקשת בהעדר הגנה, "...בלא שהפנה את תשומת ליבו של כב' ביהמ"ש כי בקשה זו עודנה תלויה ועומדת, ובכך הכשיל את כב' ביהמ"ש והביאו לכלל טענות" (סעיף 5 לבקשה).

עוד מוצאת המבקשת להוסיף, כי "...במצב דברים זה, לא רשאי היה כב' ביהמ"ש לשעות לבקשתם של המשיבים למתן פסק דין בהיעדר הגנה, קודם שידון בבקשה התלויה ועומדת, ויקבע פוזיטיבית האמנם יש לו סמכות לדון בתיק, ואם כן, האם הוא הפורום הנאות לעשות כן..." (בסעיף 8 לבקשה) (ההדגשה במקור – א.נ.ח.).

המבקשת גם מפרטת בבקשתה את החלפת המכתבים השונים בין ב"כ הצדדים ואת שיחות הטלפון השונות שלטענתה, מעידים על ההסכמה שהושגה בין הצדדים, כנטען. לטענת המבקשת, פעלה בהתאם להסכמת הצדדים, ולפיה כל עוד נמשך המו"מ בין הצדדים מוארך המועד להגשת כתב הגנה מטעמה (בסעיף 26 לבקשה).

כך גם טוענת המבקשת, כי בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) היה על התובעים להמציא לה העתק מהבקשה שהגישו לבית המשפט ליתן פסק דין נגדה בהעדר הגנה, וכי הייתה רשאית להגיב לבקשה זו, כמצוות התקנות.

לחלופין עותרת המבקשת לביטול פסק הדין, מחמת תקנה 201 לתקנות, ולהארכת מועד להגשת בקשה מתוקנת לביטול פסק דין מטעמים אלה, ככל שבית המשפט ימצא כי בקשתה אינה ערוכה כדבעי.

התובעים מתנגדים לבקשה מטעמים שונים. בין היתר טוענים התובעים, כי לא רק שלא היתה כל הסכמה בין הצדדים להאריך למבקשת את המועד להגשת כתב ההגנה מטעמה אלא שבמהלך התקופה שעד מתן פסק הדין פנה ב"כ התובעים למבקשת במכתבים שונים בהם נדרשה להמציא לבית המשפט כתב הגנה.

בתשובתה לתגובת התובעים חזרה המבקשת על עיקר טענותיה בבקשה ולא הוסיפה כל חדש.

בחנתי את מכלול טענות המבקשת, את האמור בתגובת התובעים ובתשובת המבקשת, ונתתי דעתי גם לסכום פסק הדין יחד עם זאת הגעתי למסקנה כי עלי לדחות את הבקשה.

מעמדת המבקשת למדתי כאילו בית המשפט התעלם מהבקשה שהגישה ביום 19.11.08 ל"העמדת התביעה" (להלן – הבקשה להעמדת התביעה) וכי לכאורה לא היה כל בסיס ליתן פסק דין בהעדר כתב הגנה מטעמה כל עוד לא הוכרעה הבקשה להעמדת התביעה; לא רק זו אלא שמדברי המבקשת עולה כי לכאורה כלל לא היה מקום להגיש כתב הגנה מטעמה כל עוד תלויה ועומדת לפני בית המשפט הבקשה להעמדת התביעה.

אלא שהגם שאין חולק כי המבקשת הגישה את הבקשה להעמדת התביעה וכי בקשה זו טרם התבררה, הרי המבקשת מתעלמת בטיעוניה מהחלטתו המפורשת של כבוד הרשם זמיר (כתוארו אז) החלטה מיום 24.2.09 בה הורה למבקשת להגיש כתב הגנה מטעמה תוך 30 יום, והוסיף כי הבקשה תתברר בהמשך (בקדם המשפט) (להלן – החלטת השופט זמיר).

מכאן שבית המשפט, מפי כבוד השופט זמיר, נתן דעתו לכך שהוגשה בקשה להעמדת התביעה וחרף זאת הורה למבקשת להגיש כתב הגנה מטעמה תוך 30 יום ממועד ההחלטה קרי מיום 24.2.09.

הנה כי כן, לא רק שהמבקשת מתעלמת מהחלטה מפורשת של כבוד השופט זמיר הרי שעתה מנסה המבקשת ל"עקוף" החלטה זו כאשר היא טוענת בבקשה שלפני, כי דיון בבקשה להעמדת התביעה היה מייתר את הצורך בהגשת כתב ההגנה ועל כן "לא רשאי היה ביהמ"ש" ליתן פסק דין בהעדר כתב הגנה מטעמה, כל עוד תלויה ועומדת הבקשה להעמדת התביעה (כך בסעיף 8 לבקשה, מצוטט לעיל).

לא רק שהמבקשת החליטה לפעול בתיק ולנהל אותו לפי שיקול דעתה הבלעדי ובהתעלם מהחלטות שיפוטיות אלא שאף לא טורחת להבהיר למותב זה את העובדות הנכונות.

טענות המבקשת בבקשה זו אינן יכולות לעמוד לאחר שניתנה החלטה מפי כבוד השופט זמיר ומכל מקום כדי לבטל את החלטתו להגשת כתב ההגנה עוד בטרם תתברר הבקשה להעמדת התביעה היה על המבקשת לפנות לשופט בסמוך להחלטה או למצער להגיש ערעור על החלטתו.

מכל מקום, לא מצאתי ממש בהעלאת טענות אלה בחלוף למעלה משנה מאז ניתנה החלטת כבוד השופט זמיר, וממילא, אין בטענות אלה לבסס תשתית משפטית לביטול פסק הדין שניתן, בין היתר, על סמך החלטת השופט זמיר.

אומר כי בעת מתן פסק הדין במעמד צד אחד ראיתי להדגיש בין היתר כי "הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה במועד, תחת זאת הגישה בקשה "להעמדת התביעה" (בש"א 2018/08)...ביום 24.2.09 קבע כבוד הרשם (כתוארו אז) השופט אבי זמיר, כי "אני מורה למבקשת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום..."...מאז חלף זמן רב; כתב הגנה לא הוגש, גם לא כל בקשה למתן אורכה ומכל מקום ההחלטה שניתנה לא שונתה ולא בוטלה, והיא שרירה וקיימת, ועל כן בצדק עותרים התובעים לקבל פסק דין בהעדר הגנה...".