רובינוביץ נ' טייכמן

פסק דין

1.בעלות הדין היו עד לאחרונה שכנות, והן צהובות זו לזו. חרף גילן, שאינו צעיר עוד, הרי שכל אחת מהן שפכה בלהט במהלך הדיון את מררתה על האחרת, ובני משפחותיהם הצטרפו בששון למלאכת השלכת הרפש ההדדית.

2.עניינה של התביעה הנוכחית (שאינה ההליך הראשון שמתנהל בין הצדדים) הוא בשתי שריטות ששרטה הנתבעת את רכב התובעת, לפי הנטען. לשיטת התובעת, המדובר בנקמנות של הנתבעת ובנדבך נוסף במסכת התעללות של הנתבעת בה. לתמיכה בעדותה הביאה התובעת את חברתה המסייעת בטיפול בה, אשר לפי הנטען ראתה בשתי ההזדמנויות את הנתבעת כאשר היא חורטת באמצעות אבן פעם לאורך דופן שמאל של הרכב, ובפעם האחרת – באיזור הפגוש הקדמי. כן טענה בתה של התובעת כי ראתה את הנתבעת תדיר סובבת סביב רכב התובעת, עת חנה.

3.הנתבעת מנגד דחתה בתוקף את טענות התובעת וחברתה-מטפלתה (שלטענת הנתבעת כלל אינה מטפלת של התובעת). היא פירטה באריכות את כל מעלליה של התובעת ואף בת התובעת כלפיה, הכוללים שפיכת זפת על מכוניתה, השלכת שקית שתן לעברה, שבירת אצבעותיה, והרשימה ארוכה. בנה של הנתבעת נחלץ אף הוא להגנת אמו, וטען כי הכל פרי סכסוך שיזמה התובעת וטענותיה הן בדותה. הוא הטעים כי אפילו ראה סרט ממצלמה במעגל סגור מיום אחד האירועים ואמו לא נצפתה בהם שורטת את מכונית הנתבעת. העתק הסרט אין עוד בידו.

4.דין התביעה – להידחות. זאת לאו דווקא כיוון שאני נותן אמון בעדותה של הנתבעת. נתבעת זו עשתה כל אשר ניתן (אף כאשר בית המשפט ניסה להרגיעה) כדי לשכנע כי בטנה מלאה על התובעת וכי היא נכונה להשיב לתובעת מנה אחת אפיים על כל ההתעללות שהיתה מנת חלקה של הנתבעת, לפי הנטען. עדות החברה-המטפלת של התובעת אף היא אינה פשוטה להפרכה.

5.עם זאת אי-הוכחת הנזק מחייבת בכל מקרה את דחיית התביעה, אפילו לא ניטע מסמרות בשאלת האחריות. שריטות מכוונות לרכב, כך התובעת, נצפו משך תקופה ארוכה, ואף כשנה לפני שני המקרים, שבגינם – ובגינם בלבד – הוגשה התביעה. ראיה (להבדיל מהנחה של התובעת) כי הנתבעת אחראית לאותם נזקים – אין. בחוות דעת השמאי אין כל הפרדה בין הנזקים השונים לרכב, והשמאי קיבצם לקבוצה אחת, ויקרה במיוחד, של צביעת חלקים שונים ברכב, אשר בלוויית פחחות הגיעה כדי 5,171 ₪. יתרה מכך: חוות דעת השמאי שצורפה כלל לא נקבה בנזק לפגוש הקדמי, כי אם לאחורי דווקא. נתון זה, שיש בו כמובן להעים גם מעצם נכונות טענת המטפלת (שטענה לפגיעה בפגוש הקדמי), מקשה על ייחוס אותם מעשים שיוחסו לנתבעת – לנזק שהצביעה עליו התובעת. די אפוא בכשל זה בתביעה על מנת להביא לדחייתה.

6.התביעה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: