רובינוב נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בהתאם להחלטה מיום 18.11.13.

מדובר בתביעה נזיקית שהוגשה כנגד מדינת ישראל, על זרועותיה השונות, בשל התנהלות בתיק שנפתח נגד התובע בשנת 2004.

ביום 11.8.13, הוגשה בקשה בהסכמה (בפעם השנייה) להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ובית המשפט אישר אורכה בת 30 ימים.ביום 6.11.13, שלא הוגש כתב ההגנה, הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, והתיק נותב לשופט.רק ביום 18.11.13, הגיש ב"כ הנתבעות בקשה בהולה להארכת מועד של עשרה ימים להגשת כתב ההגנה, בטענה כי עקב תקלה משרדית לא הוגשה הבקשה למתן ארכה במועד והיות ומדובר באירועים משנים 2004-2006, איסוף החומר ארך זמן בלתי צפוי בשל הקושי לאתר ולאסוף את החומר הרלוונטי מארכיב המשטרה ומהפרקליטות הפלילית. בהתאם לבקשה זו, ביום 18.11.13, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעות, נתן אורכה להגשת ההגנה ודחה את בקשת התובע למתן פסק דין.

התובע טוען, כי יש לפסוק הוצאות לזכותו, לאחר שהנתבעות אחרו באופן ניכר, למעלה מחודש ימים, בהגשת הבקשה השלישית להארכת מועד, ללא כל בקשה לארכה, עד שנדרש להגיש בקשה למתן פסק דין.הנתבעות בתגובה, ציינו כי ב"כ התובע עצמו המציא את כתב התביעה באיחור, רק ששה חודשים מיום הגשתו. מדובר באירועים שהתרחשו לפני תשע שנים, ולכן איסוף החומר והמידע ארך זמן רב. בין ב"כ הצדדים היתה הדברות והתובע נתן את הסכמתו למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 15.10.13. עם שובו של ב"כ הנתבעות מחופשת סוכות, הצטבר על שולחנו עומס עבודה, ועקב כך נשמט מעיניו מועד הגשת כתב ההגנה. מיד כשהתבררה התקלה, הוגשה בקשה לארכה קצרה, וכתב ההגנה הוגש כבר ביום 21.11.13. התובע בתגובתו מדגיש שוב, כי הנתבעות אחרו בהגשת ההגנה ללא כל סיבה מוצדקת.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע, בתגובת הנתבעות ובתשובת התובע, מצאתי כי יש להיעתר לבקשת התובע ולפסוק לו הוצאות משפט, אולם בסכום נמוך יחסית. מחד גיסא, מדובר באיחור של למעלה מחודש ימים, אשר אילץ את התובע לטרוח ולהגיש בקשה למתן פסק דין. מאידך גיסא, לא מדובר בנתבעת שזלזלה בבית המשפט. נערכה הדברות קודמת בין הצדדים, היתה הסכמה לארכה קודמת, וצפוי היה כי ב"כ התובע יצור קשר עם ב"כ הנתבעות כאשר לא הוגש כתב הגנה במועד, טרם הגשת הבקשה למתן פסק דין, ולו מטעמים קולגיאליים. יתרה מכך, מייד כשהתבררה התקלה, הנתבעות פעלו באופן מיידי להסרת המחדל.

נוכח כל האמור, אני מורה על תשלום הוצאות בסכום מינורי, שיהא בו בעיקר הרתעה לצדדים כלפי העתיד, כי עליהם לעמוד במועדים, ואני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ₪ (847 ₪+מע"מ) עבור הוצאותיו בהגשת הבקשה לשווא.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: