רובין נ' גולדשמיט ואח'

פסק דין

בפני תביעה נזקי רכוש לרכב.

אין הכחשה בנושא החבות, ההכחשה למעשה היא בנושא הנזק.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של קדם משפט, אשר שימש דיון סופי ובמהלכו שמע ביהמ"ש את הנהגים המעורבים וכן קיבל לעיונו מסמכים הכוללים טפסי הודעה על התאונה וכן תמונות של נזק ברכב התובעת.

על פי גרסת התובעת פגע בה רכב הנתבע מאחור והסב לה נזק בחלקו האחורי של הרכב, מדובר בנזק די גדול והתובעת הפעילה את הפוליסה שלה כאשר התביעה היא תביעת הפסדים על פי אישור הפסדים שצירפה.

יש לציין, כי התובעת הסתייעה בחוו"ד של שמאי, אשר ניתנה כ-3 שבועות לאחר האירוע ואשר במהלכו צוין הנזק.

כפי שציינתי לא מעט בפס"ד שנתתי, תפקידו של השמאי לא רק להעריך את הנזק, אלא גם לקבוע קשר סיבתי בין סיפור המעשה כפי שנמסר על ידי התובעת ובין הנזק כפי שהוא מבצע שמאות ביחס אליו.

לא הוגשה שמאות נגדית והשמאי גם לא נדרש להיחקר על חוו"ד.

על פי גרסתו של הנתבע לעומת זאת, הפגיעה אכן הייתה מאחור ואולם מדובר בפגיעה קלה שלא יכולה הייתה להסב את הנזק לו טוענת התובעת ובשים לב לעובדה שברכבו לא נגרם נזק ממשי למעט שריטות (לא הוצגו תמונות של רכב הנתבע כלל).

בביהמ"ש ציין הנתבע כדלקמן: "היא סיפרה כמעט הכל נכון (בהתייחס לגרסת התובעת), אני הייתי מאחורנית, היא זזה ואני זזתי ונתתי לה מכה מאחורה. היא יצאה מהאוטו ביחד איתי ואמרתי לה שאני אשם, ביקשתי ממנה להיכנס לאוטו ולפתוח מכסה באגז', הסתכלתי על האוטו שלה ועל האוטו שלי וראיתי שאין לי שום דבר באוטו, רק כמה שריטות. לא היה שום נזק, עשיתי טעות שלא צילמתי. הסתכלתי על האוטו שלה ואמרתי לה שאני אשם. נתתי לה את פרטי ונסעתי, אני סוכן מכירות, אני לא מבין ברכבים."

יש לציין, כי בניגוד לגרסתו של הנתבע המציין, כי אחרי התאונה בחן בקפידה את הנזק ברכב התובעת, לרבות פתיחת מכסה הבאגז', הכחישה זאת התובעת וטענה גם שלמעשה הנתבע לא רצה למסור פרטים.

מכל מקום, בסופו של יום דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבע מודה בחבותו ולא העמיד כל תשתית ראייתית כלשהי מתוכה ניתן לקבל את גרסתו ועמדתו כי מדובר בנזק שלא נגרם באירוע התאונתי נשוא כתב התביעה.

גם הטענה, כי יש בעיה בגבהים והנזק לא פרופורציונאלי, נדחית. השמאי אליו פנתה התובעת בזמן סביר, צילם את הנזק, בחן את הנזקים וקשר בקשר סיבתי בין סיפור המעשה שלא הוכחש של התובעת ובין הנזק נשוא כתב התביעה.

אילו רצתה הנתבעת באמת לעמוד על טענותיה, שמורה הייתה בפניה הדרך להגיש חוו"ד נגדית ולחילופין להעיד את השמאי מטעם התובעת ולחילופי חילופין, להעמיד תשתית ראייתית מתוכה ניתן להכשיר את טענותיה.

משלא עשתה כן, דין התביעה להתקבל.

אני פוסק לתובעת את סך נזקה על פי מסמך הפסדים בשיעור של 3397 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת ביהמ"ש ראשונה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 800 ₪ (כולל מע"מ).

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.