רובין נ' אבו מרחה

החלטה

ביום 7/7/10 התקיים דיון בהתנגדות שהגישה המבקשת, אולם היא לא התייצבה לדיון.

כמו כן, לא התייצב לדיון בעלה ועד נוסף (אבו מרחה מוסטפא) בנה של המבקשת.

כל השלושה הגישו תצהירים.

בנסיבות אלו ונוכח האמור בהחלטה המציינת גם, כי הלכה למעשה מודה המבקשת במחצית החוב המיוחס לה, נדחתה ההתנגדות.

דחיית ההתנגדות הייתה לאחר שיתאפשר לב"כ המבקשת להתקשר אל מרשתו ולאחר שעשה כן צוין לפרוטוקול, "כי הם יצאו מזמן" מביתם ובא כוחם לא ידע להסביר מדוע לא הגיעו לדיון.

עוד ציין ב"כ המבקשת, כי הוא מותיר לשיקול דעת ביהמ"ש, אולם לא ציין מה הוא מותיר לשיקול הדעת.

משכך היה, ניתנה החלטה והסתיים הדיון.

ביום 17/11/10 הוגשה ע"י המבקשת, בקשה לביטול החלטה מיום 7/7/10 (בדיוק 3 חודשים לאחר הינתנה).

הבקשה מציינת בסעיף 3, כי ביום 18/5/10 התקיים דיון בפני ובו נדחה הדיון ליום 7/7/10.

עוד מציינת הבקשה, כי ביום 7/7/10 נדחתה ההתנגדות ולכן עותרת המבקשת לביטול ההחלטה.

על פניו האמור בסעיף 3 לבקשה אינו תואם את המציאות שכן ביום 18/5/10, לא התקיים דיון, אלא נקבע מועד הדיון אשר היה ובו נדחתה ההתנגדות, הכל ביום 7/7/10.

המבקשת מתארת הנסיבות שגרמו לאי התייצבותה לדיון ביום 7/7/10 וברקע ההסבר מצבו הרפואי של בן זוגה, אדם חולני כבן 73, אימו נאלצת היא להגיע לבדיקות ואשפוזים וביקורים בבתי חולים ומרפאות.

בשל כך, "לאור התרוצצותה של המבקשת בביה"ח ובמרפאות" נגרמו לה כאבים ברגליה, לרבות נפיחות ברגלים, כאבי שרירים וכאבי עצמות.

סימוכין לכך צורפו בנספח ג', אישורים רפואיים המעידים על, כי בעלה של המבקשת נזקק לטיפול והשגחה ביתית מתאריך 10/06/10 עד 13/7/10 (האישור ניתן ביום 14/9/10) וכן אישור נוסף מאותו יום ומאותו רופא המציין, כי בעלה של המבקשת היה מאושפז בין 10/06/10 עד 22/06/10 וכן מיום 8/7/10 עד 13/7/10 ובתקופה זו אשתו הייתה צמודה אליו כל הזמן.

בחינת האישורים הרפואיים הנ"ל, אינה מגלה את האמור בבקשה, ביחס לכאבי הרגלים של המבקשת אשר לדבריה מנעו ממנה להתייצב לדיון.

ממילא כל האישורים אינם בגדר תעודת רופא על פי דיני הראיות ונעשו חודשים לאחר המועדים הנקובים בהם, אף לא מועד אחד מהמועדים המנויים באישורים הרפואיים רלבנטיים למועד הדיון ביחס למבקשת.

המשיב הגיב לבקשה מצביע על הפער שבין דברי ב"כ המבקשת ביום הדיון לבין הרקע העובדתי המוצג בבקשה, מציין, כי גם בבקשתה לביטול פס"ד מודה הלכה למעשה כי לא פרעו את מחצית החוב וכן מצביעה על העדר כל הסבר להיעדרותו של הבן מר מוסטפא, אשר אף הוא הגיש תצהיר ואף לא התייצב לדיון.

בתשובתה של המבקשת, מציינת היא, כי עדיף היה אלמלא נרמז בתשובת המשיב, כי הימצאות המבקשת בבי"ח הינה שקרית או לא אמינה.

עוד בתשובה מציינת המבקשת, כי תיאור הנסיבות שמנע ממנה להופיע לדיון נכון וצודק בנסיבות העניין.