רואימי נ' טראוב

פסק דין

בפני תביעת התובע לשיפוי נזקיו שארעו בשל פגיעה נטענת ברכבו ביום 1.12.10.

לטענת התובע, בבוקר שלאחר המועד כאמור, הבחין כי ברכבו, שחנה בחנית הבנין בו הוא גר, אירע פגיעה.

לשיטתו של התובע, הבחין כי רכב הנתבע חונה צמוד מאד לרכבו ועומד בצורה לא רצויה" (כך מילותיו בעדותו), וניכר כי "נכנס בקושי לחניה שבקושי היתה מתאימה לו" (עמ' 3 לפר' ש' 17), במרחק כעשרה ס"מ מרכבו בלבד.

התובע העיד כי ברכבו היו קילופי צבע טריים ולכן פנה לנתבע על מנת לברר הדבר.

לדברי התובע, הנתבע התנצל וביקש שהתובע יביא הצעת מחיר אך לאחר ששמע שמדובר בכ- 1,900 ₪, חזר בו והתכחש לאירוע (עמ' 3 לפר' ש' 19 – 26).

כחיזוק לדבריו של התובע העיד מר מוני אבוטבול, שאימת את דברי התובע והעיד כי ראה את הרכבים צמודים וכן את קילוף הצבע. עוד מסר מר אבוטבול כי הנתבע ביקש סליחה וביקש הערכת נזק (ר' עדותו בעמ' 4 לפר' ש' 2 - -9).

הנתבע מצידו מכחיש כל קשר לתאונה.

לדבריו, מעולם לא אירע מגע בין רכבו לרכב התובע. כמו כן הנתבע מכחיש כל הודאה שהודה בפני התובע בתאונה וכן הכחיש שמר אבוטבול היה נוכח כאשר התובע פניו אליו והתלונן על הפגיעה.

לאחר ששמעתי את העדים – אני בדיעה כי דין התביעה להתקבל.

אני נותן אמון מלא בעדות התובע והעד מטעמו מר אבוטבול. שניהם גם יחד העידו באופן כן, חופשי וקוהרנטי, ואני מאמץ את עדותם כלשונה, על כל חלקיה. עדויות התובע ומר אבוטבול נתמכות בתמונה ברכב ת/1 שממנה עולה הפגיעה הנטענת.

הנתבע, מנגד, עשה רושם בלתי אמין, ואני דוחה את גירסתו. התרשמתי כי הנתבע מעיד באופן מגמתי ומאולץ ולכן לא ראיתי ליתן אמון בדבריו.

לאור האמור, סבורני כי התובע הרים את נטל השכנוע במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט אזרחי, של למעלה מחמישים אחוזים.

לפיכך, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 1,464 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות והשתתפות עצמית (אמנם בפוליסה שצורפה להודעת התובע מיום 22.2.12 צויינו סכומים מעט גבוהים יותר, אך בית המשפט מוגבל לסכום שנתבע).

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל שכר עד) בסך 800 ₪. הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, א' אדר תשע"ב, 24 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.