רדואן נ' לדרכים בישראל

פסק-דין

1.בעתירה שהגיש העותר לבית משפט זה ביום 23.3.2010 ביקש העותר שני סעדים – ליתן החלטה בדרישתו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו במהלך כביש שנסלל; ולחלופין לפצותו בגין נזקים אלו בהתאם לחוות דעת שמאי שצירף.

2.לאחר עיון בתגובה המקדמית שהגישה המשיבה ובתגובת העותר לה, מסקנתי היא כי יש לדחות עתירה זו על הסף מפאת שיהוי וחוסר סמכות עניינית. כעולה מן החומר שלפני, המדובר בכביש שהאדמה לסלילתו הופקעה עוד בשנת 1996. המגעים בין העותר למשיבה לעניין נזק נטען בגין ביצוע הכביש (ולא בגין ההפקעה עצמה) החלו אותה העת. העותר פנה שוב בשנת 1999 וקיבל תשובה (שלילית) עוד בשנת 2002. פניה נוספת מטעמו באה למשיבה בשנת 2005 ובשנת 2006. פניה נוספת – האחרונה במספר – באה ביום 29.12.2009 והעתירה הוגשה ביום 23.3.2010 כאמור. אכן, נסיבות אלו מצביעות על שיהוי של ממש. ברי מן העתירה עצמה כי התשתית לה אפשרה פניה לבית המשפט במועד מוקדם רבה יותר – ביחידות זמן של שנים – מן המועד בו נעשתה הפניה. די בכך כדי להביא לדחית העתירה על הסף. בנוסף, לא עלה בידי העותר לבסס את סמכותו העניינית של בית משפט זה. העתירה אינה אלא תובענה כספית-נזיקית לפיצוי בגין נזק שנגרם. העותר טוען אמנם גם לסעד של חיוב המשיבה למתן החלטה בעניינו – אולם הסעד הכספי הוא הסעד העיקרי בה בייחוד בחלוף זמן כה ניכר מפניותיו החוזרות ונשנות; וסעד זה - בנסיבות מקרה מעין זה - אינו מצוי בגדרי התוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000.

3.במצב דברים זה, ונוכח האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף וכך אני מורה. נוכח טענות ההתיישנות שהועלו על ידי המשיבה- בהן אין אני מביע עמדה – לא מצאתי מקום להעברת התיק לבית משפט אחר והעותר יפעל על פי שיקול דעתו. העותר ישא בשכ"ט המשיבה בסך 5,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק דיני זה ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: