רגב ואח' נ' אבו חרפה ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד לגבי טיפול משפטי שהעניק עו"ד ללקוח.

רקע כללי מוסכם -

התובע והנתבע שכנגד, מר אליהו רגב (להלן: "התובע"), היה בכל הזמנים הרלבנטיים בעלים של חנות בשטח של כ-20 מ"ר בתל-אביב (להלן: "הנכס"). הנכס היה מושכר לצד ג' בשם עאמר מסלוחי (להלן: "השוכר" או "מסלוחי") בהתאם לחוזה שכירות מיום 25/9/2007 (להלן: "הסכם השכירות"). בין התובע לבין השוכר התעוררו מחלוקות לגבי הפרות נטענות של הסכם השכירות מצד השוכר.

באוגוסט 2008 הגיש התובע תביעה כנגד השוכר באמצעות עו"ד מוחמד מחמוד (ת.א. 47822/08 בבמ"ש השלום בתל-אביב, להלן: "עו"ד מחמוד" ו-"התביעה הראשונה").

באוקטובר 2008 פנה התובע לנתבע והתובע שכנגד, עו"ד סלים אבו חרפה (להלן: "הנתבע"), על מנת שייצג אותו במחלוקת מול השוכר - והנתבע החליף את עו"ד מחמוד.

בינואר 2009 הגיש הנתבע בשם התובע תביעה לפינוי הנכס כנגד השוכר (ת.א. 150742/09 בבהמ"ש השלום תל-אביב, להלן: "תביעת הפינוי").

במאי 2009 ניתן פסק דין חלקי בתביעת הפינוי ובספטמבר 2009 ניתן פסק דין לגבי פינוי מיידי של הנכס (להלן: "פסק דין הפינוי").

הפינוי בוצע במרץ 2010.

תמצית טענות הצדדים -

התובע טוען כי הטיפול המשפטי מצד הנתבע היה רשלני וגרם לו נזקים. לשיטתו, תביעת הפינוי שהגיש הנתבע היתה מיותרת, ובמיוחד מלין הוא על כך שהנתבע לא ביקש שתוחזר האגרה ששולמה בתביעה הראשונה. עוד טוען התובע שהנתבע הבטיח לו שהוא יצליח לגרום לפינוי השוכר בתוך תקופה קצרה – אך הפינוי התעכב משמעותית. התובע גורס שהנתבע אף התרשל בכך שהוא לא גרם לביצוע פסק דין הפינוי, ומסכם בכך שהנזקים שנגרמו עקב העיכוב בפינוי מסתכמים כדי כ-50,000 ₪.

הנתבע טוען, במענה, כי הטיפול ניתן בצורה מיטבית, כי הוא ביצע את המטלות שביקש ממנו התובע לבצע וכי הוא לא אמור היה לדאוג לאכיפת פסק הדין בלשכת ההוצל"פ אלא רק לכך שיינתן פסק דין לפינוי כנגד השוכר – ופס"ד שכזה אכן ניתן.

בנוסף, טוען הנתבע שבין הצדדים הוסכם ששכר הטרחה יהיה בסך של 15,000 ₪ + מע"מ, אך התובע שילם 5,750 ₪ בלבד ולכן יש להוסיף ולשלם כ-11,725 ₪ בגין הטיפול בתביעת הפינוי. עוד טוען הנתבע, שבמהלך הטיפול בתביעת הפינוי הוא התבקש לטפל בתיק נוסף עבור התובע וסוכם על שכ"ט בסך 5,000 ₪ + מע"מ בגין התיק הנוסף, אשר טרם שולמו. בהתאם, הועמדה התביעה שכנגד על סך של כ-18,000 ₪.

באשר לתביעה שכנגד, טוען התובע כי סוכם על שכ"ט כולל בסך של 6,000 ₪ בלבד וכיוון ששולמו 5,750 ₪, הרי שבפועל אין חוב מצדו בכל הנוגע לשכר הטרחה.

מסכת הראיות –

בפניי נשמעה עדותם של התובע, של הנתבע ושל מר חאלד סויטאת (להלן: "סויטאת") אשר העיד מטעם הנתבע. בנוסף, הגישו שני הצדדים מסמכים רבים – לרבות מתוך תיקי התביעה הראשונה ותביעת הפינוי.

דיון והכרעה -

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי דין שתי התביעות להידחות בעיקרן וכי נותר חוב של 250 ₪ בלבד מצד התובע לגבי שכר הטרחה – והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

התביעה העיקרית - האם התרשל הנתבע בנוגע לטיפול המשפטי?

לשיטתי, לא הוכחו הנתונים אשר מחייבים מסקנה בדבר רשלנות מקצועית כנטען. להלן השתלשלות העניינים בכל הנוגע לפעולות שביצע הנתבע, כפי שעולה מהמסמכים ומהעדויות: