רג'ניאנו ואח' נ' דקל הולצמן ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובע מר דוד רג'יניאנו (להלן: "התובע") שהינו שוכר של דירת מגורים ברחוב השרון 4 בהרצליה (להלן: "הדירה"). התביעה הוגשה כנגד הגב' דקל – הולצמן עינת (להלן: "הנתבעת") בגין הפרת הסכם שכירות בלתי מוגנת לתקופה שמיום 1.11.12 ועד ליום 31.10.13 שנחתם בין התובע לנתבעת (להלן: "ההסכם").

לטענת התובע, הנתבעת הפרה את תנאי ההסכם ומסרה לידיו את הדירה מבלי לבצע את התיקונים שהוסכמו בין הצדדים וכן מבלי לתקן ליקויים שהתגלו בדירה בתקופת השכירות ובעיקר נזקי רטיבות עקב מי גשמים שחדרו לדירה.

התובע עותר לפיצוי בסך של 15,000 ₪ ובישיבת יום 22.7.13 הודיע כי עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, הינו מודיע בזאת על כוונתו לעזוב את הדירה ביום 31.8.13 וזאת עוד טרם סיום תקופת השכירות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו דחתה את כל טענות התובע וכן הגישה כתב תביעה שכנגד על סך של 18,000 ₪ בטענה כי התובע הפר את ההסכם שכן לא המציא לנתבעת את שטר החוב כפי שהיה עליו לעשות וכן גרם לנזקים לדירה.

התובע הגיש כתב הגנה לכתב התשובה ובו דחה את טענות התובעת בתביעתה שכנגד.

בישיבת יום 22.7.13 נשמעו ראיות הצדדים, במהלכה נשמעו עדותו של התובע, אשת התובע, בעלה של הנתבעת וכן עד מטעמה אשר אמור היה לבצע חלק מהתיקונים בדירה.

פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את העדויות, קראתי בקפידה את כל כתבי הטענות על צרופותיהם והבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים. אדרש להלן לראיות ולטענות הנדרשות להכרעה.

הכרעה

עיון בתמונות שהוצגו ע"י התובע מלמד כי אכן מצבה של הדירה הינו עגום כפי שנטען על ידיו בכתב התביעה על צרופותיו. עדויותיהם של התובע ואשתו ולפיהם מי גשמים חדרו לדירה והרטיבו את השמיכות והמצעים ובעיקר את חדרו של בנם בן ה-4 נתמכו בעדויותיהם של בעלה של הנתבעת והעד מטעמה אשר אינן אמינות בעיניי. עדותו של העד כי התובע התחמק ממנו בעת שהגיע מספר פעמים לדירה על מנת לתקן את הליקויים אינה מעוררת כל אמון.

טענות הבעל כלפי התובע ואשתו כי אטמו את הפתחים והסדקים בחלונות באמצעות סרט נייר דביק וכי הם אלו שגרמו לעובש בדירה הינן מגוחכות. התובע ואשתו אכן אטמו את הפתחים, אולם נאלצו לעשות כן שכן מי גשמים וקור חדרו לדירה, וגם זאת ללא הצלחה.

לא יעלה על הדעת כי מי גשמים יחדרו לדירה המושכרת למגורים ובעליה יפנה חציו כלפי השוכר מבלי שיפעל לתיקון הליקויים לאלתר. אמנם התובע קיבל את הדירה לידיו תוך ויתור על כל טענה לפגם, אולם לא יכול היה לדעת כי הדירה חדירה למים ורוח, אלא לאחר שהחל להתגורר בדירה.

התכתובות ששלח התובע לנתבעת מלמדות על פניותיו החוזרות ונשנות ועל הליקויים שנמצאו לרבות בברזי הדירה, פניות אשר נענו בחלקן בלבד ע"י הנתבעת. אמנם הנתבעת החליפה חלק מהברזים בדירה, אולם עשתה כן בלית ברירה עקב נזילות המים מאותם ברזים כמו גם במתקן המים הצמוד לאסלה.

סבורני כי אכן הדירה אינה ראויה למגורים ועתירת התובע במהלך הדיון לסיים את תקופת השכירות טרם סיום ההסכם וזאת בהתראה של למעלה מחודש ימים, הינה סבירה בעיניי שכן הנתבעת אכן הפרה את ההסכם הפרה יסודית באופן שאינו מאפשר המשך מגורים סבירים בדירה ובוודאי שלא בתקופת החורף.

אמנם, התובע לא המציא לנתבעת את שטר החוב, והמציאו ביחד עם כתב הערבות במהלך הדיון, אולם אין לראות בכך כהפרה יסודית של ההסכם ונראה כי הנתבעת מצאה אמתלה בניסיון להדוף את תביעת התובע.

לאור כל האמור לעיל מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בסך של 8,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, בגין קבלת התביעה ובגין דחיית ההודעה לצד שלישי בסך של 1,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנני לקבוע כי הודעת התובע לנתבעת על ביטול ההסכם וסיומו ביום 31.8.13 נתנה כדין. התובע יעזוב את הדירה עד למועד זה וישא בשכר הדירה ובהוצאות השימוש בדירה עד למועד זה בלבד. יאמר כי אין חולק שהתובע שילם לנתבעת את דמי השכירות בגין התקופה שעד ליום 31.8.13.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.