רבינוביץ נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

1.המערערת הגישה לבית הדין ערעור על החלטת הועדה לעררים בענין קביעת דרגת אי כושר מיום 2.9.09, אשר קבעה כי המערערת איבדה 74% מכושרה לתפקד במשק בית וקיבלה את הערר שהוגש על הועדה מדרג ראשון בחלקו.

2.בדיון בערעור שהתקיים בפני , טענו ב"כ הצדדים .

3.המשיב טען כי לא הוצגה על ידי המערערת כל טעות משפטית של הועדה שיש בה כדי לקעקע את החלטתה. ההחלטה מנומקת כנדרש. מדובר בעקרת בית שהועדה התבקשה לבחון את תפקודה כעקרת בית. בקשת המערערת הוא להתערב בשיקול דעת הועדה. משלא הוצגה חוות דעת רופא תעסוקתי בפני הועדה, הועדה קבעה את קביעתה הרפואית ומילאה את חובת ההנמקה.

4.המערערת חזרה על טיעוניה בערעור וטענה כי הסתפקות הועדה לראיין את המערערת חלף בדיקתה וסילוף הנתונים של המערערת במסקנותיה די בהם כדי להחזיר ענינה של המערערת לועדה. המסקנות של הועדה בדבר תפקודה החלקי, אינם עומדים עם הראיון של הועדה את המערערת ומסירת נתוניה לועדה. לדוג' בענין הבישול המערערת טענה כי מתחילה ואינה מסוגלת ומפסיקה. ואילו הועדה הסיקה כי מסוגלת לבשל לסירוגין.

המערערת פירטה מצב קשה ביותר תפקודית וככל שהועדה ראתה פער בין הבדיקה שנערכה לה בועדה מדרג ראשון לראיון היה עליה לבדוק אותה ולא ליתן החלטתה רק על בסיס הראיון ולקבוע קביעות באשר לתפקוד חלקי.

עוד טוענת המערערת כי ההחלטה בדבר שיעור זה של אחוזי העדר אי כושר מחייב נימוק ולא קביעה סתמית מבלי ליתן הסבר לקביעה זו.

ההכרעה

5.החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה. בהקשר לכך נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

בית הדין במסגרת סמכותו לדון "בשאלה המשפטית" בלבד , בוחן האם הועדה טעתה בענין שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת אותה ( עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל ל"ד , 213.)

6.הועדה הרפואית לעררים פועלת כגוף מעין שיפוטי ובתור שכזו עליה לנמק את החלטותיה, הן כדי שהמבוטח ידע מה הן זכויותיו כלפי המשיב והן כדי לאפשר לערכאת ערעור לבחון את החלטתה (דב"ע מח/ 11-01 רג'פורקר – המל"ל , פד,ע כ 116,118).

7.במקרה שבפני, הועדה בעת מתן החלטתה לא נימקה את החלטתה כלל ועיקר, כל שעשתה זה לפרט חלק ממיגבלויותיה של המערערת, תוך מתן פרשנות וקביעת מסקנות בענין תפקודה בשונה למה שפירטה המערערת בראיון לועדה , הן בענין הבישול, הכביסות והניקיון, ואף התעלמה ממספר תלונות של מערערת. מסקנותיה הרפואיות ללא בדיקה והסתמכות על הראיון תוך מתן פרשנות לטענות המערערת באשר לתפקודה אינם ראויים. לא זו אף זו הועדה קבעה 74% אי כושר כאשר חסר רק אחוז אחד לקביעה של אי כושר מוחלט. דווקא בקביעה מעין זו שומה על הועדה לתת נימוקים ראויים לקביעת אחוז אי כושר זה . קביעתה הסתמית של הועדה , ללא נימוק והסבר,הינה בניגוד לדין ולפסיקה.

8.מכל האמור לעיל עולה כי דין הערעור להתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים של קביעת אי כושר, אשר תבדוק את המערערת, תיבחן את מלוא תלונותיה על אי כושרה, ולא תסתפק בראיון ותבחן בשנית את אחוזי אי הכושר להם היא זכאית כתוצאה ממצבה התפקודי. כל קביעה של הועדה להיות מנומקת ובפרט באם תמצא כי יש לחזור על אותה קביעה של אחוזי אי כושר.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: