רביח תחסין גנמה נ' גאבר סמיר ואח'

פסק דין

התובע טוען כי הוא נפצע ביום 27.11.01 בתאונה המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. הנתבעת 2, היא המבטחת, הכחישה את החבות ולכן פוצל הדיון באופן שתחילה נדונה שאלת החבות.

התובע סיפר בעדותו כי הוא ועוד שני חברים הגיעו לפרדס במטרה לקנות תפוזים. הנתבע, אשר הראה להם את השטח, רצה להראות להם חלקה נוספת והציע שהם יעלו על מזלג הטרקטור. מדובר בטרקטור עם מזלג מאחור (התובע, עמוד 7 לפרוטוקול מיום 15.4.08). לפי עדות התובע הוא עמד על שן אחת של המזלג וחברו, זאהי, עמד על השנייה. עוד לפי עדותו, בזמן שהוא החזיק בשרשרת המיועדת להרים ולהוריד את המזלג הרים הנהג את המזלג וידו נכנסה לתוך הגלגל (התובע, עמוד 8 לפרוטוקול מיום 15.4.08). התובע התחיל לצעוק והנהג עצר (התובע, עמוד 8 לפרוטוקול מיום 15.4.08).

זאהי לוטפי, אחד החברים שהיו עם התובע במקום, העיד כי הוא והתובע עלו על שיני המלגזה. החבר הנוסף ישב ליד נהג הטרקטור (לוטפי, עמוד 13 לפרוטוקול מיום 15.4.08). לפי עדותו: "ברגע שהוא הוריד את השרשרת התובע החזיק את השרשרת וזה ירד על האצבעות של התובע" (לוטפי, עמוד 13 לפרוטוקול מיום 15.4.08).

לוטפי העיד אף הוא כי אחרי שנתפסה ידו של התובע, התובע צעק, הנהג עצר, הורידו את התובע וחבשו לו את היד (לוטפי, עמוד 14 לפרוטוקול מיום 15.4.08).

לשאלה כיצד קרתה התאונה השיב הנהג – הוא הנתבע 1 בתיק: "היו שלושה חבר'ה, זה היה בפרדס. הייתי מוציא מיכלים על מלגזה על הטרקטור, הם סוחרים, קונים פרי, עצרו לידי" (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 18.11.09). לשאלה האם הוא מכיר אותם, השיב כי הוא מכיר שניים מהם (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 18.11.09).

לשאלה האם הוא הסיע את התובע ואת חברו השיב הנהג בשלילה. לפי עדותו הוא עסק בהוצאות מיכלים: "אני מוציא מיכלים מבפנים החוצה. ראו שאני מוציא מיכלים, הם הלכו ברגל, אסור להם, אין להם אישורים, הם מהגדה. עצרו לידי, שאלו על הפרדסים, כשגמרתי את השיחה, נסעתי, הרמתי את המלגזה אז הוא צעק ויצא לו דם" (ג'בר סמיר, עמוד 2 לפרוטוקול מיום 18.11.09).

לשאלת בית המשפט האם התובע עלה איתו לטרקטור, השיב הנהג: "לא. הוא היה על הקרקע. היד שלו על הטרקטור. הם זזו, הוא לא הספיק לזוז. אני הרמתי את ההידראולי של הטרקטור. היו הוא ועוד שניים" (ג'בר סמיר, עמוד 2 לפרוטוקול מיום 18.11.09).

אני מקבלת את גרסת התובע לפיה הוא נפצע משרשרת הטרקטור שעה שהנהג ניסה להרים את שיני המלגזה. בין אם הטרקטור היה בנסיעה ובין אם לא, מהווה תאונה זו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

אוסיף כי גרסת התובע לפיה הוא היה על המלגזה בזמן התאונה נתמכת בעדות הנהג ממנה עולה כי התובע נפצע בזמן שהטרקטור היה בנסיעה.

לא מצאתי סתירות מהותיות בין העדויות מטעם התובע כפי שטוען ב"כ הנתבעת. בחדר מיון אכן נרשם כי התובע נפצע מטרקטורון, אך לא די בכך כדי לדחות את התביעה.

לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת 2 ולאור טענת הנתבעת 2 לפיה לא הוכח כי במועד התאונה החזיק הנתבע 1 ברישיון נהיגה תקף, ניתנה לתובע אפשרות להשיב לסיכומים ולהתייחס לטענה זו (החלטה מיום 7.11.11). ב"כ התובע ביקש ארכה להגשת סיכומי התשובה על מנת לפנות למשרד הרישוי וקיבל ארכה כמבוקש. משלא הוגשו סיכומי התשובה ולא הוגשה תשובת משרד הרישוי ניתנה על ידי ביום 1.1.12 החלטה לפיה אם תשובת משרד הרישוי לא תוגש עד ליום 22.1.12 יינתן פסק הדין ללא התשובה.

עד היום לא הוגשו סיכומי התשובה ותשובת משרד הרישוי.

אני מקבלת, אפוא, את טענת הנתבעת 2 לפיה לא הוכח כי במועד האירוע היה לנתבע 1 רישיון נהיגה בתוקף.

משלא הוכח כי לנתבע 1 היה רישיון נהיגה בתוקף, לא הוכח הכיסוי הביטוחי ודין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות.

אני דוחה, אפוא, את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 ₪. גובה ההוצאות נפסק בהתחשב בהליך קודם שהוגש על ידי התובע נגד הנתבעת 2 והופסק עקב אי צירוף נהג הרכב כנתבע (ת"א 12284/05 בבית משפט השלום בירושלים).

ניתן היום, ה' אדר תשע"ב, 28 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: