רביבו נ' פי.אם.אן.ווי.קיי. גי. וורל ואח'

החלטה

1.בפני בקשתו של המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 14.12.09, של כב' רשם ההוצל"פ מר רט אמיעד, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על בטול העיקול אשר הוטל על רכבו.

המבקש הינו החייב בתיק ההוצל"פ הינו נכה צה"ל בשיעור של 85% והרכב עליו הוטל העיקול הינו רכב רפואי המשמש את המבקש.

2.במסגרת הליכי ההוצל"פ הטילו המשיבים עיקול ברישום על הרכב והמבקש מפנה להוראות סעיף 22 (א) (5) לחוק ההוצל"פ לפיו לא ניתן להקל רכב של נכה.

בבקשתו שבפני מסכים המבקש כי מדובר ברכב יוקרתי אך טוען כי למשיבים לא תצמח תועלת ממימושו, שכן עיקרה של התמורה תשמש לרכישת רכב חלופי זול יותר עבורו והוא סבור שמטרת העיקול הינה להשפיל את כבודו.

3.לא ביקשתי תגובתם של המשיבים שכן דינה של הבקשה להדחות, מהטעמים המפורטים בהחלטתו של הרשם הנכבד.

אכן מגן חוק ההוצל"פ על רכב של נכה ואולם מטרת הסעיף הייתה להעניק לנכה רכב הפטור מעיקול שישמש אותו לצרכיו אך בוודאי שלא רכב יוקרתי כאשר את מטרת הסעיף ניתן להגשים גם ברכב זול יותר.

זו עמדת הפסיקה ובעניין זה אני מפנה לתגובת המשיבות לבקשתו של המבקש לבטול העיקול, שצורפה לבקשה שבפניי.

4.יש לאבחן בין הטלת עיקול על הרכב האמור לבין מימושו של העיקול, כפי שאיבחן בצדק הרשם הנכבד בהחלטתו.

כל עוד לא מבקש המבקש לשחרר את העיקול כדי לאפשר לו החלפת הרכב וכל עוד לא הובטח למבקש רכב חלופי מתאים, ממילא יישאר הרכב בשימושו של המבקש ולא ימומש.

בקשתו של המבקש להסרת העיקול, במישור העקרוני, כמו גם הבקשה שבפניי הוגשו טרם זמנם ושלא לצורך.

5.לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה למתן רשות ערעור.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: