רביבו נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.בפנינו ערעור של מר יעקב רביבו ("המערער") על החלטת וועדת מומחים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשמ"ד-1994 ("וועדת המומחים" או "הועדה", "חוק הגזזת") אשר החליטה ביום 02.08.12 לדחות את תביעת השאירים של המערער מהטעמים שפורטו בהחלטתה.

רקע:

2.המערער, יורשה של גב' חיה רביבו ז"ל ("המנוחה") הגיש למשיבה תביעת שאירים לפי חוק הגזזת.

ביום 21.05.10 נדחתה תביעתו בהחלטת וועדת המומחים.

המערער הגיש ערעור כנגד החלטה זו (גז"ז 8381-11-10 יעקב רביבו - מדינת ישראל). ביום 13.04.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ולפיו:

"ענינו של המערער יוחזר לועדת המומחים על מנת שזו תנמק האם יש בחומר הרפואי שצורף לתביעה כדי להוות ראיה לקבלת טיפול הקרנות כמשמעותו בחוק".

בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה בשנית ביום 03.06.11 והחליטה, פעם נוספת, לדחות את התביעה.

המערער הגיש ערעור גם כנגד החלטה זו (גז"ז 14087-08-11 יעקב רביבו – מדינת ישראל). ביום 05.10.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ולפיו:

"1)עניינו של המערער יוחזר לוע"מ על מנת שזו תנמק החלטתה לאחר שתיתן למערער הזדמנות להשמיע טענותיו בפניה, וכן להגיש חוו"ד או מסמכים אחרים שימצא לנכון.

2)הדיון בפני הועדה יתקיים לא מאוחר מיום 15.11.11.

3)וע"מ תעשה מאמץ לקבל החלטה במועד קרוב".

הוועדה התכנסה בשלישית ביום 27.12.11 ודנה בתיק התביעה ללא נוכחות המערער. לאחר שעיינה בתיק התביעה, על כל מסמכיו, החליטה לפנות להתייעצות עם פרופ' סיגל סדצקי (חוקרת לאומית אחראית המכון הלאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת ע"ש פרופ' ברוך מודן וחברת וועדת מומחים; "פרופ' סדצקי"). ביום 10.02.12 התכנסה הוועדה שוב ללא נוכחות המערער וביקשה לערוך בירור מקצועי ואקדמאי נוסף. ביום 02.08.12, לאחר שהתקבלה חוות דעתה של פרופ' סדצקי, דחתה הוועדה, כאמור, את תביעתו של התובע וזאת מהטעמים הבאים:

"לא הוצגו בפני הוועדה ראיות המעידות על טיפול בגזזת, אופי הטיפול, מקום הטיפול, מועד הטיפול ועילת הטיפול – ראיות הכלולות בדרישת החוק לפיצוי נפגעי הגזזת.

על כן דין התביעה להידחות פעם נוספת".

כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני.

3.יצוין לעניין זה כי לאחר הגשת הערעור הוגשה תגובת המשיבה אליה צורפה "הבהרה להחלטה מיום 02.08.12" אשר נתנו חברי הוועדה ביום 30.10.12.

בהמשך ייחודו דברים להבהרה זו.

דיון:

4.לטענת המערער, שגתה הוועדה עת החליטה לדחות את תביעתו וזאת מהטעמים הבאים: