רביב ואח' נ' נגר ואח'

החלטה

רכב בבעלות התובע 1, בו נהגה התובעת 2 (להלן: התובעת), נפגע בחלקו האחורי מהרכב בו נהג הנתבע 3 (להלן: הנתבע). אין מחלוקת כי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) פגעה ברכבה בחלקו האחורי של רכב הנתבע 3 והדפה אותו אל רכבה של התובעת. מחלוקתם סובבת אך את טענת הנתבעת לפיה האטה כנדרש שעה שהבחינה בטור המכוניות שלפניה, ולפתע הגיח רכבו של הנתבע ונכנס לנתיב נסיעתה כשהוא גורם לתאונה. הנתבע מכחיש טענה זו מכל וכל, וטוען כי עמד מאחורי רכבה של התובעת כאשר לפתע פגע בו רכבה של הנתבעת פעמיים והדפו לעבר רכב התובעת.

התובעת הבהירה בעדותה היום כי לאחר שיצאה מרכבה שוחחה עם הנהגים האחרים. הנתבעת ביקשה להזיז את רכבה, אולם התובעת עמדה על צילום זירת הארוע בטרם הוזזו הרכבים מהמקום. כמו כן החתימה התובעת את הנתבעים על פתק בכתב ידה בו נרשם שהנתבע פגעה ברכב הנתבע מאחור "וגרמה לתאונת השרשרת". לא היה בידה לסייע להבהרת המחלוקת שבין הנתבעים, מאחר והיא לא הבחינה במתרחש מאחוריה עד לרגע בו נפגע רכבה.

עיון בתמונות המקוריות שצורפו לכתב התביעה מעלה שרכב הנתבע עומד בנתיב הנסיעה כשהוא ישר כמעט לחלוטין. מצבו של הרכב על הכביש אינו תומך בטענה לפיה אירעה התאונה תוך נסיון השתלבות בנתיב התנועה, שאם כך היו הדברים היה מקום לצפות כי הרכב יימצא בזוית משמעותית לנתיב הנסיעה (בפרט כאשר מדובר בהשתלבות בנתיב תחבורה בו נוסעים רכבים לאיטם). גם כיוון הפגיעה ברכבה של הנתבעת מעיד על פגיעה במרכז החלק הקדמי של רכבה, ולא בצדו כפי שניסתה לטעון בדיון היום. מכסה המנוע התעקם ממרכזו, כך ששני קצותיו גם יחד הורמו מעלה. מצב דברים זה, ואופי הפגיעה הנראה בתמונות, תומך בטענה לפיה מדובר בפגיעה מרכזית דווקא.

מאחר והתמונות תומכות בעמדתו של הנתבע, וכך גם האמור במסמך עליו חתמה הנתבעת (אף שהנסיבות הספציפיות של החתמתו, מעט לפני פינוייה מהמקום לצורך טיפול רפואי, עלולות לפגום במידת מה בחוסנו הראייתי), אין לאמץ את גירסת הנתבעת לארועים. לפיכך יש לקבוע שהנתבעת פגעה ברכבו של הנתבע, שהיה במצב עצירה באותה עת, והדפה אותו אל רכב התובעת. משכך הם פני הדברים הרי שהנתבעת היא זו החבה בנזקי התובעים.

מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה שהתובעים נשאו בהשתתפות עצמית בסכום של 1,805 ₪, בהשתתפות עצמית עבור ירידת ערך בסכום של 1,138 ₪, בהפרש שכ"ט שמאי בסכום של 142 ₪, וכן נגרם להם הפסד בפועל של 199 ₪ בגין העדר תביעות והם צפויים, על פי הטענה, להפסד גם בשנים הקרובות. עניין אחרון זה מצריך עיון וראייה נוספים, מאחר ומטבע הדברים יש ועולה בידי מבוטחים להשיג הנחות אחרות המחפות על הפסד זה. כמו כן זכאית התובעים לפיצוי בגין הטרחה הכרוכה בתיקון הרכב ובהתעסקות המלווה לה. לפיכך, ובהתחשב בכל אלה, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סכום של 4,000 ₪ ובנוסף לו הוצאות משפט בסכום של 450 ₪ (סכום זה כולל גם את ההוצאות בגין השליחות).

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. מאחר והנתבע הוטרח לדיון אף שעוד קודם לכן התברר שאינו הבעלים של הרכב והיה מקום לצפות שהתובעים יודיעו על חזרתם מהתביעה כנגדו, אני מחייב את התובעים בהוצאותיו בסכום של 150 ₪.

הנתבעת 1 תשלם לנתבע 3 סכום של 150 ₪ עבור הוצאותיו והתיצבותו לדיון.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: