רבי נ' אירני ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום סך 8,610 ₪, בגין נזקים שנגרמו לקטנוע בעקבות תאונת דרכים מיום 20/11/12.

גרסאות הצדדים

אליבא דתובע, נפגע הקטנוע שבבעלותו עת נסע במעלה רח' אגרון בירושלים בנתיב השמאלי, כאשר מכוניתו של הנתבע "חתכה את התנועה לרוחב, ללא מתן זכות קדימה לבאים מכיוון ממילא, מה גם שעשתה זאת על פס לבן". התובע הדגיש, כי נסיעתו היתה אמנם משמאל לרכבים, אך נהג בנתיב הנסיעה ושלא תוך חציית קו ההפרדה.

מנגד טענו הנתבעים, כי הנתבע יצא מחניון אגרון ופנה שמאלה, לאחר שקיבל זכות קדימה. התובע, אשר עקף את התנועה תוך שהוא נוסע משמאל לקו הפרדה הרציף, פגע ברכבו של הנתבע ומכאן, שהינו האחראי הבלעדי לתאונת הדרכים.

דיון והכרעה

עסקינן בתאונת דרכים שארעה בשעות החשכה ברח' אגרון בירושלים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במעלה הרחוב עמדו רכבים בשני הנתיבים, בהמתנה לרמזור.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מראיותיהם, לרבות מהתמונות שצרפו, נחה דעתי כי הדין עם הנתבע והתובע אכן נהג מחוץ לנתיב הנסיעה, תוך חציית קו הפרדה לבן רציף.

אציין, כי בסיכומיו אישר התובע, כי קטע הכביש בו עסקינן "צר מאוד" וכן, כי הפניה במקום "מסוכנת מאוד לבאים מכיכר פריז במהירות ואין להם כלל זמן להאט למשתלבים בתנועה מכיוון שופרסל" (הדגשה הוספה). דווקא האמור, המתיישב עם התמונות שהוגשו ועם תנאי הדרך, כמו גם עם השרטוט אשר הוגש ע"י הנתבע ואשר הנתונים המפורטים במסגרתו לא נסתרו ע"י התובע, תומך בטענה שהנתיב הרלוונטי אינו רחב דיו כדי להכיל בבטחה רכב העומד וקטנוע בנסיעה.

יתרה מכך, הצדדים תמימי דעים כי בשעת התאונה היתה הדרך פקוקה, כאשר המכוניות בשני הנתיבים עמדו. במצב דברים זה, נסיעתו של התובע במעלה הרחוב שלא בתוך נתיב הנסיעה, מנוגדת לדין ומהווה סכנה לו וליתר משתמשי הדרך. תקנה 122 לתקנות התעבורה קובעת, כי "הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין".

העובדה שהמדובר היה בשעות החשיכה, כאשר המכוניות מימנו של התובע עמדו ובפועל, הגבילו את שדה הראיה, חייבה את התובע לנקיטה במשנה זהירות ובנסיעה בהתאם לתנאי הדרך. תקנות 47(ד) ו- (ה)(1) הדנות בעקיפה מורות את שלהלן:

"(ד)נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.

(ה)נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה:

(1)הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל".

אציין, כי בניגוד להסכמות במעמד הדיון, לא צרף התובע את דו"ח חוקר התנועה וזאת, על אף שלטענתו צילם את תיק המשטרה. בכגון דא, הלכה פסוקה היא שהימנעות מלהגיש ראיה רלוונטית, תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה אותה ראיה היא הייתה פועלת לרעת הצד שנמנע מהגשתה.

מהתמונות שהוגשו לא ברור האם במועד התאונה חצה גם הנתבע קו הפרדה לבן רציף. עם זאת, מהתמונות שהוגשו עולה בבירור, כי השילוט בכיוון נסיעתו של הנתבע לא שלל את זכות הפניה שמאלה, כאשר על פניו, הסדר התנועה מאפשר פניה שמאלה ביציאה מהחניון. ככל שקו ההפרדה במקום נראה כקו רציף (כנצפה בחלק מסוים מהתמונות), הרי שהמדובר ב"מפגע הנדסי" אשר תוקן בעקבות פניית מחלקת חקירות תאונות דרכים במשטרת ישראל (ר' מזכר שנערך ע"י רס"מ לאון דכטר ואשר צורף לסיכומי התובע).

העובדה שכנגד התובע וכנגדו בלבד הוגש כתב אישום, מחזקת את המסקנה שנהיגתו היתה שלא בהתאם לדיני התעבורה, כמפורט לעיל.

בעדותו ובראיות שהגיש, לא הרים התובע את הנטל המונח לפתחו להוכחת אחריותו של הנתבע לארוע התאונה ומכאן, שדין תביעתו להדחות.

מסקנת הדברים הינה כי התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 750 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים.