רבהון נ' גולדנברג ואח'

החלטה

החלטתי זו ניתנת בעקבות החלטתי מיום 21.5.2013 ודנה בשאלה האם יחול החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על ההלוואה שלהבטחתה נמסר שטר החוב נושא התביעה דנן , בין היתר בשים לב לנוסח שטר החוב ולעובדה שהנתבעים שבכותרת הם הערבים על פי שטר החוב להבדיל מעושי השטר!.

לצורך הכרעה בסוגייה דלעיל אני נדרשת להכריע בשאלה למי ניתנה ההלוואה שהובטחה בשטר החוב כאמור.

התביעה שנדונה בפניי, עניינה בקשה לביצוע שטר חוב עליו חתמו הנתבעים כערבים להתחייבותם של עושי השטר -בעז גולדנברג וגב' מירב קניג (להלן: "הלווים").

מעיון בשטר החוב לא אוזכרה בכל דרך חבות של חברה בע"מ על פי שטר החוב לא כל שכן ערבות הנתבעים שבכותרת לחבות חברה בע"מ.

כפי העולה מתצהיר התובע אשר נחתם ביום 1.4.2008, הלווה התובע לעושי השטר בשמם המפורש נקב – "אני הלוויתי לבעז גולדנברג ומירב קניג הלוואה בגינה ניתן לי שטר החוב נשוא התביעה". -הלוואה בגינה ניתן לו שטר החוב נושא התביעה לגירסתו שלו– סעיף 1 לתצהיר התובע שהוגש במסגרת תגובת התובע לבקשת הנתבעים לדחייה על הסף של התובענה.

למותר להדגיש כי השטר נושא התביעה הוא שטר חוב שנעשה ונחתם על ידי בועז גולדנברג ומירב קניג , להתחייבויותיהם שלהם , להבדיל מהתחייבויות צידי ג כלשהם אחרים לא כל שכן חברות בע"מ ערבו הנתבעים שבכותרת.

בהחלטתי מיום 21/5/2013 הוריתי לתובע להמציא לביהמ"ש את הסכם ההלוואה נשוא שטר החוב. זאת לאחר שהתובע בעצמו מסר שתי גרסאות עובדתיות סותרות בדבר זהות הלווים. בתצהיר משנת 2008 הצהיר כי הלווה הלוואה בסך 20,000 דולר לעושי השטר בועז גולדנברג ומירב קניג. ואילו "בהודעה מטעם התובע " שלא נתמכה בתצהיר ונחתמה על ידי בא כח התובע במובן שלא ניתן להעמיד ה"הודעה" לחקירה נגדית בדרך כלשהי נטען כי "הלווה האמיתית של ההלוואה הנ"ל היא חברת תובל מיזמים בע"מ- סעיף 1 להודעה.

לטענת התובע במסגרת ההודעה ולא אחרת כאמור , חברת תובל, חברה שהייתה בבעלות עושי השטר (להלן: "החברה") היא הלווה בפועל למרות שהלווים הם אלו החתומים על הסכם ההלוואה .מנגד, לטענת הנתבעים , וגם לגרסת התובע בתצהירו שצוטט בסעיף 2 לעיל, הלווים- עושי השטר , הם אלו אשר קיבלו את ההלוואה ולא החברה.

במאמר מוסגר אעיר כי לזהות הלווים חשיבות לאור הוראות החוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "החוק"), הקובע בסעיף ההגדרות כי הוראות ודרישות החוק לא תחולנה למקרה והלווה הוא תאגיד.

במשמע, שהיה ותתקבל טענת התובע כי חברה הינה לווה, הרי שיהא פטור מלבסס תביעותו על פי דרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

התובע המציא את הסכם ההלוואה בסכום של 20,000דולר ל"תקופה של שנה עם אופציה להארכה לשנה נוספת" שנחתם בינו לבין הלווים בועז גולדנברג וקניג מירב ביום 17/10/2001.

בסעיף 6 להסכם הלוואה זה הסכימו הצדדים כי להבטחת החזר ההלוואה ימציאו הלווים שטר חוב ללא תאריך פרעון החתום על ידי הערבים אברהם גולדנברג ושחר גולדנברג- הלוא הם הנתבעים שבכותרת. מנוסח הסכם ההלוואה וסכום שטר החוב – עשרים אלף דולר , ומועד עשיית השטר – 15.10.2001 ניתן להסיק בוודאות גבוהה כי שטר החוב אכן מתייחס להסכם ההלוואה שצירף התובע

למקרא הסכם ההלוואה אין חולק כי הצדדים להסכם הם התובע כמלווה והלווים- עושי השטר בלבד.

לצד הסכם ההלוואה , צירף התובע מסמכים שונים ונוספים ל"הודעה" , שיש בהם כדי להעיד לגרסתו כי ההלוואה ניתנה בפועל לחברה שהייתה בבעלות הלווים .

זאת למרות ועל אף העובדה שבפועל הלווים הם הצד להסכם.

לטענת התובע שלא נתמכה בתצהיר כאשר פנה ללווים לברר את רצונם שלא לציין את החברה כצד להסכם הוסבר לו כי הדבר נובע משיקולים של חוסר רצון להביא להגדלת מצבת החובות של החברה.

לזאת יודגש כי חרף העובדה כי הודעת התובע כוללת טענות עובדתיות כדוגמת הטענה שציינתי זה עתה, טענות עובדתיות המנוגדות למסמך בכתב- הסכם ההלוואה ומנוגדות לתצהיר בחתימתו שלו, נמנע התובע מלתמוך בקשתו-הודעתו , בתצהיר כנדרש על פי התקנות.

בקשת התובע היא כי בית המשפט יקבע כי "חברה" הינה צד להסכם ההלוואה בפועל ולא הלווים. כלביסוס בקשתו מצרף הוא מסמכים שמהם מבקש הוא ללמד על אומד דעת הצדדים בעת חתימת הסכם ההלוואה.

אף על פי שסבורה אני שלאור לשון החוזה הברורה, אין צורך להידרש לבחינת זהות הצדדים כפי שמבקש לעשות התובע, וזאת לאור הלכת סהר, המדגישה חשיבותה המשמעותית של לשון החוזה בעת מתן פרשנות לחוזה, ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.2.2012), הרי שלאור דבריו הנוספים של בית המשפט העליון, לעניין היותה של החזקה הפרשנית בדבר פרשנות החוזה בהתאם ללשון החוזה, חזקה הניתנת לסתירה במקרים בהם עולה מהנסיבות כי לשון החוזה אינה ברורה ופשוטה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון, ולמעלה מהדרוש אדון בראיות שצירף התובע.