רבאיעה ואח' נ' עירית ירושלים

פסק דין

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת רות זוכוביצקי) בת"פ 7118/09.

בהכרעת הדין, שניתנה ביום 19.9.11, הורשעו המערערים בשימוש ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204 (א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

בגזר הדין, שניתן ביום 12.9.12, נגזר על כל אחד מהמערערים תשלום קנס בסך של 8,000 ₪, חתימה על התחייבות וכן הוטל צו איסור שימוש.

ההליכים בבית המשפט קמא

2. ביום 7.7.09 הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום בגין סעיפי החוק האמורים, ובו נטען כי בתאריך בלתי ידוע בין 15.9.08 לבין 14.12.08 התגוררו המערערים במבנה חד קומתי בשטח של כ-56 מ"ר, אשר נבנה ללא היתר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים.

3. בהכרעת הדין הרשיע בית המשפט את המערערים בעבירה המיוחסת להם וקבע כדלהלן:

(א) נדחתה טענת המערערים לפיה הצווים השיפוטיים שניתנו מספר שנים קודם לכן כנגד אימו של המערער 1 הוארכו ע"י בית המשפט, וזאת מאחר שהמערערים לא הציגו כל החלטה שיפוטית הנוגעת להארכת הצווים ולא הציגו כל מסמך המעיד על קיומם של הליכים להכשרת הבנייה.

(ב) למבנה אין היתר בנייה כחוק.

(ג) המערערים אישרו כי עשו שימוש במבנה בשלושת החודשים הנקובים בכתב האישום.

(ד) נדחתה טענת המערערים לפיה השימוש הזמני והקצר שעשו במבנה אינו טעון היתר, שכן המחוקק לא קבע פרק זמן מינימלי על מנת ששימוש בנכס יהווה שימוש הטעון היתר בנייה, ולכן כל פרשנות לפיה שימוש זמני וקצר אינו טעון היתר אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

(ה) נדחתה טענת המערערים לפיה המערער 1, וכן אחיו, שוהים לסירוגין אצל אמם שהיא בעלת המבנה, כדי לעזור לה במחלתה.

(ו) בית המשפט קמא התרשם כי המערערים התגוררו במבנה תקופה ארוכה בהרבה מכפי שטענו, אך כתב האישום ייחס להם עבירה שנמשכה 3 חודשים בלבד, וזו גם התקופה בה הודו המערערים.

לאור אלה הרשיע בית המשפט קמא את המערערים בעבירה שיוחסה להם.

4. בגזר הדין, שניתן ביום 12.9.12, גזר בית המשפט קמא על כל אחד מהמערערים קנס בסך של 8,000 ₪, חתימה על התחייבות וכן הוטל צו איסור שימוש במבנה החל מיום 12.9.12.

בית המשפט דחה את בקשת המאשימה להורות למערערים להרוס את המבנה, וקבע כי הרשעתם של המערערים בשימוש במבנה במשך שלושה חודשים, לטענת המערערים לשם טיפול באימו של מערער 1, אינה מצדיקה הוצאת צו הריסה.

5. ערעורם של המערערים הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

במקביל הוגש ערעור מטעם מדינת ישראל (להלן: הערעור שכנגד), על דחיית בקשתה למתן צו הריסה.

הודעת הערעור

6. לטענת המערערים אין להם כל קשר לבנייה נשוא כתב האישום, הם אינה הבעלים של המבנה ואינם מתגוררים בו. המבנה שייך לאמו של המערער 1, והיא זו אשר בנתה את המבנה ואף הועמדה על כך לדין בת"פ 4653/99 ודינה נגזר. בת"פ 3922/06 הועמדה אימו של המערער 1 לדין בגין אי ציות לצו בית משפט, אך במסגרת ההליך הוברר כי היא אינה כשירה לעמוד לדין.