רבאיעה(אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

א.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת לובנא שלאעטה חלאילה) מיום 11.3.13, ב-ת"פ 10694-03-13 לפיו נדון המערער, יליד 1992, למאסר בפועל של חודש ויום וכן למאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים.

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המערער נטען שהינו תושב הרשות הפלסטינאית ואיננו מורשה כניסה או ישיבה בתחומי מדינת ישראל.

בתאריך 4.3.13 שעה 00:10, או בסמוך לכך, נמצא המערער על ידי שוטרים בקרית מוצקין כשאין בידו היתר שהייה כדין בתחומי מדינת ישראל, עבירה לפי סעיף 12 (1) של חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

ג.ביום 6.3.13 הובא המערער כשהוא עצור, ומיוצג על ידי עוה"ד פ. בריק מטעם הסניגוריה הציבורית, בפני בית משפט קמא, הודה בעובדות כתב האישום, והורשע לפי הודאתו.

ד.ב"כ המשיבה ציינה בפני בית משפט קמא שאין למערער הרשעות קודמות, אך לא היתה זו כניסתו הראשונה לישראל כי אם השלישית (הכניסה הראשונה היתה ביום 13.10.09 והשניה ביום 4.1.13).

ב"כ המשיבה הוסיפה שביחד עם המערער נתפס אדם נוסף שלגביו היתה זו כניסה שניה שלא כדין לישראל, ולפי הנוהל הפנימי של לשכת התביעות מוגש כתב אישום רק מן הכניסה השלישית שלא כדין ואילך, ולכן לא הוגש כתב אישום כנגד האדם הנוסף שנתפס ביחד עם המערער.

ה.ב"כ המשיבה טענה שמתחם הענישה נע בין חודש מאסר לבין 6 חודשי מאסר בפועל, וביקשה שבית משפט קמא יטיל עונש באמצע המתחם.

ו.ב"כ המערער טען בפני בית משפט קמא שיש לו שתי טענות שעניינן למעשה הגנה מן הצדק, אך אין הוא מעלה טענות אלה לצורך ביטול האישום, אלא לצורך הקלה ניכרת בענישה.

ז.שתי הטענות שהעלה הסניגור הינן טענות של אכיפה בררנית.

הטענה האחת היא: מדוע לא דאגה משטרת ישראל למצות את החקירה כדי לאתר את מי שהעסיק את המערער ולהעמידו לדין שהרי המעסיק הוא העבריין העיקרי.

ח.הטענה הנוספת של הסניגור היא, שלאדם הנוסף שנתפס ביחד עם המערער היתה לפי הרישום הפלילי כניסה קודמת אחת. לדעת הסניגור יש להתעלם מטענות המשיבה לגבי כניסה נוספת (שלישית) של המערער, טענה הנובעת ממסמך המצוי בחומר החקירה, וממנו עולה כי, המערער נעצר על ידי מג"ב. לטענת הסניגור ניתן להבין שככל הנראה המערער לא נתפס בשטח מדינת ישראל ממש, כי טיפולו של מג"ב מתמקד בקו התפר בין שטחי יו"ש לבין שטחי מדינת ישראל, ולא ידוע באיזה מקום ובאיזה נסיבות נתפס המערער באותה פעם, אם בכלל.

ט.עוד טוען הסניגור שאסור היה למשיבה לחשוף בפני בית המשפט את תיקי המב"דים. לטענתו, המשיבה חוזרת על התנהלותה זו לגבי ענין הכניסות שלא כדין לישראל. מכל מקום, כך מוסיף הסניגור, לפי הנוהל של המטה הארצי מעמידים לדין לאחר כניסה שנייה שלא כדין לישראל. גם לאדם הנוסף שנתפס, כאמור כבר לעיל, ביחד עם המערער, היתה כניסה קודמת אחת. לכן, לטענת הסניגור היה מקום להגיש נגד אותו אדם כתב אישום, ואולם, המשטרה שחררה אותו.

לכן, לטענת הסניגור, היה מקום לנהוג באותה דרך גם כלפי המערער, ולמצער, יש מקום עתה להקל הקלה ניכרת עם המערער, לנוכח האכיפה הבלתי שוויונית.

י.עוד ובנוסף טען הסניגור בפני בית משפט קמא שמתחם הענישה הראוי בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית אמור לנוע בין מאסר מותנה, בתור סף תחתון, ועד מאסר לתקופה של 3 חודשים כרף עליון. לטענת הסניגור בפסיקות רבות נקבע מתחם שהסף התחתון שלו הינו עונש מאסר למשך חודש ימים, אך לטעמו של הסניגור מתחם זה אינו ראוי, סותר את מטרות הענישה, וסותר את הצורך בענישה אידיבידואלית.

בענייננו ביקש הסניגור שבית משפט קמא יסתפק בהטלת מאסר על תנאי בלבד.

י"א.ב"כ המשיבה הגיבה בפני בית משפט קמא על טענות הסניגור, וציינה כי משטרת ישראל מעוניינת להגיע למי שמעסיקים את השוהים הבלתי חוקיים, מלינים אותם ומסיעים אותם הואיל ואלה הם אכן מקור הבעיה, אך כאשר ניסתה המשטרה לבדוק עם המערער היכן ואצל מי עבד תשובותיו היו כאלה שלא ניתן היה להגיע לפיהן למי שהעסיקו והיכן, ולא ניתן היה ללמוד ממנו פרטים לגבי מעסיקו.

י"ב.לגבי העבר הפלילי ציינה ב"כ המשיבה, כי לגבי המערער מופיעים 3 תיקי חקירה, וכתב האישום נשוא הדיון מתייחס למקרה השלישי. לגבי המקרה שבו המערער נחקר על ידי מג"ב וגורש מישראל, ציינה ב"כ המשיבה שהמערער נחקר בשטח על ידי מג"ב עטרות, עוטף ירושלים, ולאחר מכן גורש מישראל.

באי כוחם של שני הצדדים הסכימו שבית משפט קמא יעיין בכל תיק החקירה.