ראנגזאנג נ' משרד הפנים

פסק דין

העותר, אזרח סין, נכנס לישראל כדין, ביום 14.5.08, מכוח אשרת ביקור מסוג ב/1 שהוענקה לו, כעובד זר בענף הבנייה. ביום 10.10.08 נפגע בתאונת דרכים, ומאז אינו יכול לעבוד. רק ביום 7.1.10 התקבלה במשרדי המשיב בקשתו של העותר להאריך את היתר השהייה שלו בישראל, והיא נומקה בכך שיש סיכוי סביר כי מצבו הרפואי יוטב והוא יוכל לשוב ולעבוד, כי נטל על עצמו חובות כבדים בשוק האפור בסין, על מנת להגיע לישראל, וכי אם ישוב לארץ מוצאו מבלי שיוכל לפרוע חובות אלה, חייו בסכנה.

במהלך הדיון שהתקיים, צמצם העותר את עתירתו לסעד לפיו תוארך אשרת השהייה של העותר לפרק הזמן הנדרש לשם בדיקתו על ידי מומחה רפואי, לצורך ההליך המשפטי המתנהל בעניינו בגין תאונת הדרכים בה נפגע.

בסופו של הדיון הוסכם, כי ב"כ המשיב יבחן את הבקשה לפיה תינתן לעותר אשרת שהייה מוגבלת בזמן, על מנת שיוכל להיבדק על ידי מומחה רפואי שמונה לשם כך על ידי בית המשפט. עוד הוסכם, כי היה ויתברר כי העותר כשיר לשוב ולעבוד, ישקול המשיב את המשך שהייתו של העותר בארץ על פי האשרה המקורית שניתנה לו.

ביום 19.8.10 הודיע ב"כ המשיב, כי המשיב מסכים לכך שהעותר לא יורחק מישראל עד ליום 15.11.10, בשים לב ללוח הזמנים שנקבע על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, אשר בפניו מתנהלת תביעת הנזיקין של העותר. ב"כ המשיב מתנגד, בהודעתו, ליתן לעותר מעמד כלשהו בישראל, מעבר להתחייבות להימנע מלהרחיקו, באשר העותר שהה בישראל חודשים ארוכים שלא כדין, מבלי לדווח לרשויות כי פוטר מעבודתו בשל פציעתו.

בתגובה להודעה זו הודיע ב"כ המשיב, כי הוא עומד על כך שמרשו יקבל אשרת שהייה. לטענתו, שהה העותר כדין בישראל, שכן פוטר מעבודתו רק ביום 31.12.09, לאחר שמעסיקתו נוכחה לדעת כי אין הוא מסוגל לחזור לעבודה בגין הפציעה, ובמסגרת פרק הזמן של 30 הימים העומדים לרשותו על פי הנוהל, פנה למשיב לשם הסדרת מעמדו.

מתגובתו של העותר עולה, כי בשלב זה אין בידיו להצביע על שינוי בנסיבות, שיהיה בו לאפשר לו לשוב ולחזור לעבודה. לפיכך, איני סבורה כי ניתן לחייב היום את המשיב להאריך את אשרת השהייה שלו, שניתנה לו כעובד זר בענף הבנייה. בנסיבות אלה, התחייבות המשיב להימנע מהרחקתו של העותר מן הארץ עד לאחר סיום הבדיקה בידי המומחה הרפואי, עונה על הסעד המבוקש כפי שצומצם במהלך הדיון בעתירה. היה ויתברר, לאחר הבדיקה, כי העותר כשיר לשוב ולעבוד, יוכל לפנות בבקשה מתאימה למשרד הפנים, וזו תישקל כראוי, תוך מתן התייחסות הולמת לעובדה שהעותר הגיע לישראל כדין, כשבידיו אשרה המאפשרת לו לעבוד כעובד זר, וכי פוטר מעבודתו שלא באשמתו. ככל שיהיה צורך בהארכת תוקף ההתחייבות להימנע מהרחקתו של העותר מישראל לשם שקילת בקשה כזו, היה והבדיקה הרפואית תתמוך בה, ניתן להניח כי המשיב ימנע מהרחקת העותר לפרק הזמן שיידרש לשקילתה.

אשר לדרישת העותר לחייב את המשיב בהוצאות, איני מוצאת לה יסוד. בצדק הפנה ב"כ המשיב לעובדה, כי העותר פנה לבית משפט השלום בבקשה למנות מומחה רפואי ולקבוע לוח זמנים מהודק, רק לאחר הגשת כתב התשובה לעתירה זו, וכי העתירה צומצמה כאמור רק במהלך הדיון בה. ניתן להניח, כי לו פנה ב"כ העותר בבקשה מתאימה לבית משפט השלום בטרם הוגשה העתירה, ועל יסוד החלטת בית המשפט היה מבקש מן המשיב את אשר ביקש במהלך הדיון בעתירה, הייתה בקשתו נענית בחיוב. בכל הנוגע לבקשה להשבת כספי הפיקדון, ב"כ המשיב הודיע כי ינהג בעניין זה לפי הנוהל (סעיף 11 להודעתו מיום 19.8.10), ולא נמצאה לי עילה להתערב בכך.

סוף דבר, העתירה נדחית, בכפוף להתחייבותו של המשיב להימנע מהרחקתו של העותר מן הארץ עד ליום 15.11.10. ככל שיהיה מקום לכך, תישקל בקשתו של העותר לאשרת שהייה כפועל זר בענף הבנייה, בנפש חפצה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: