ראיד נ' מ טייג ושות בעמ

פסק דין

הנתבעת היא חברה הפועלת בענף הבניין.

התובע, מר פטאפטה מוחמד ראיד, תושב תרקומיה שליד חברון, הועסק על ידי הנתבעת כפועל יומי עד לחודש 8/09.

כשנה וארבעה חודשים לאחר סיום עבודתו בנתבעת הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.

עובדות

התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש 7/04.

מוסכם כי היקף משרתו הממוצע של התובע מחודש 2/07 עד סיום עבודתו היה 75% וכי משכורתו הקובעת לצורך חישוב זכויותיו היא 3,000 ₪.

התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

המחלוקות הטעונות הכרעה לצורך פסיקה בתביעות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת הן:

מהי תקופת העבודה הרלוונטית לחישוב פיצויי פיטורים? לעניין זה טוענת הנתבעת כי חל נתק ברציפות העסקת התובע בין חודש 7/06 לחודש 1/07 (בנוסף לניתוקים קודמים).

האם התובע פוטר או התפטר.

לעניין רצף העסקת התובע, גרסת הנתבעת, אשר נתמכת בכרטיס ריכוז הנתונים של שירות התעסוקה, אושרה על ידי התובע בחקירתו הנגדית משהודה התובע כי בשל "בעיות עם המשטרה" לא אושרה כניסתו לישראל.

נכונה טענת הנתבעת שבמועד הרלוונטי, הוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קבעו שנתק של שלושה חודשים, ולא שישה חודשים כטענת התובע בהסתמך על תיקון מאוחר לחוק, קוטע את רציפות הזכויות לפיצויי פיטורים. אך במה דברים אמורים? כאשר מדובר בהפסקה ארעית "תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד". כאשר מופסקת עבודת עובד באופן ארעי ללא הפסקת יחסי עובד ומעביד, גם נתק העולה על שלושה חודשים אינו קוטע את רציפות ההעסקה לצורך פיצויי פיטורים (דב"ע נה/3-85 דליה אבן ואח' נ. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע כח 490).

נראה כי יש להטיל את חובת ההוכחה על הטוען כי הפסקת עבודה שעלתה על שלושה חודשים לא הייתה כרוכה בהפסקת יחסי עובד ומעביד, זאת על פי ההלכה הכללית שהטוען לרציפות עליו הראיה (דב"ע לה/3-16 זיסו יוסיפוף נ. יעקבו חנוני, פד"ע ז 3).

התובע העיד שלאחר שהוסרה המניעה המשטרתית לכניסתו לישראל הוא שב לעבודתו אצל הנתבעת. גרסת התובע באשר לסיבת אי התייצבותו לעבודה אינה מקובלת עלינו, זאת על רקע התמונה הראייתית המלאה העולה מכרטיסו האישי של התובע בשירות התעסוקה. מכרטיס זה עולה שהחל מאמצע שנת 2005 התובע עבד אצל הנתבעת באופן חלקי ביותר ובכל אחד משלושת החודשים שקדמה לתחילת היעדרותו מן העבודה (חודשים אפריל, מאי ויוני 2006, התובע עבד יום אחד בלבד (אנו מפרשים את כפל הסימונים לחודש מרץ 2006 בכרטיסו האישי של התובע כמכוון לכך שאחד מהסימנים של מרץ כוונתו לאפריל, שאם לא תאמר כן המסקנה היא שבאפריל התובע כלל לא עבד).

על רקע היקף עבודתו המזערי של התובע בחודשים שקדמו להפסקת עבודתו, סביר יותר בעינינו שהפסקת עבודתו של התובע נבעה מכך שהתובע לא היה מעוניין להמשיך לעבוד אצל הנתבעת באותה עת. מסקנת הדברים היא שאכן הייתה הפסקה ביחסי העבודה בין הצדדים בין חודש 7/06 לחודש 1/07, ועל כן מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי תקופת עבודתו של התובע לצורך פיצויי פיטורים תחל בחודש 2/07.

אשר לשאלה אם התובע פוטר או התפטר, עמדתנו היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו כי הוא פוטר.

בכתב התביעה לא פירט התובע את נסיבות פיטוריו אלא טען באופן סתמי כי פוטר. לראשונה בעדותו טען התובע כי פוטר בשל כך שנעדר מעבודתו במשך שבוע בשל מחלת ילדו.

משקלה של גרסה זו הוא נמוך ביותר, הן בשל היותה גרסה כבושה שלא פורטה בכתב התביעה והן בשל כך שהיא סותרת את הרישום בכרטיסו האישי של התובע לפיו התובע עבד חודשי עבודה מלאים בחודשים יולי ואוגוסט 2006.

כמו כן, על רקע כלל נסיבות העסקתו של התובע בכל תקופות עבודתו, עולה שהנתבעת העסיקה את התובע בחלק מחודשי עבודתו באופן חלקי ביותר. על רקע זה, גרסת התובע לפיה פוטר בשל היעדרות של שבוע, אינה סבירה בעינינו.