ראה מסמך

1. התובע הוא טכנאי העוסק בתיקון משאבות, מנועים וכדומה. לטענתו, נכרת בינו לבין
הנתבעת הסכם בעל פה לביצוע תיקונים בציוד הנתבעת. התובע ביצע תיקונים כאמור לפי
הזמנת הנתבעת, וחלק מהחשבוניות שולם, ואילו החשבוניות מיום 1.9.97 ועד 5.7.98 לא
שולמו. על כן תובע התובע את הסך של 40,458 ש"ח. הנתבעת טענה כי אינה רשאית כלל
לכרות הסכמים בעל פה וזאת לפי סעיף 193 )א( לצו המועצות המקומיות, באשר ההתקשרות לא
אושרה על ידי ראש המועצה וגזברה. על כן, לא נכרת חובה לפיו עליה לשלם את התמורה,
ואין היא חייבת לשלם את התמורה. להסיר ספק, לא נטען שהחוזה בלתי חוקי, דבר המאפשר
לפי סעיף 31 לחוק החוזים חלק כללי לחייב בתשלום התמורה, אלא שהחוזה לא נכרת כלל.
בתביעה נכלל גם סכום עבור חשבונות ששולמו באיחור, אך ב"כ התובע לא חזר על כך
בסיכומיו ומעדות התובע הבנתי שאין הוא מלין על החשבונות ששולמו באיחור.

2. הנתבעת לא הכחישה בכתב הגנה בפירוט הראוי לפי תקנות 85 ו- 86 את המחיר ואת
העובדה הנטענת שהעבודות בוצעו בפועל. בהליכי קדם משפט, נדרשה הנתבעת לבדוק ולהודיע
אם היא חולקת על כך שהעבודות בוצעו בפועל, ולפרט איזה עבודות לא בוצעו בפועל. לאחר
אורכות ולאחר שהנתבעת לא הודיעה דבר, קבעתי כי הנתבעת מודה שהעבודות הנטענות על ידי
התובע בוצעו בפועל. בהחלטתי במהלך שמיעת הראיות בעמ' 3 קבעתי כי אין מחלוקת גם