ראה מסמך

נתוני רקע

1. בגדר המרצות פתיחה מתוקנות, שהדיון בהן אוחד, התבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי
על-פיו שני צווים לסילוק יד שהוצאו כנגד המבקש ע"י המשיב )להלן, גם "המינהל"(, מכוח
סעיף 4)א( לחוק מקרקעי ציבור )סילוק פולשים(, התשמ"א1981- )להלן-"החוק הנ"ל(, הינם
בטלים ומבוטלים מעיקרם. הצווים הוצאו ביום 23/9/97 בגין חלקה 47 בגוש 11795
)להלן-"חלקה 47"( וביום 27/10/96 בגין חלקה 50 בגוש 11795 )להלן-"חלקה 50"(. המבקש
עתר, לחילופין, כי יינתן לו פס"ד המצהיר, מכל מקום, כי הוא מחזיק בחלקה 47 ובחלקה
50 כדין, באופן שיש להורות על ביטול הצווים. חלקה 47 וחלקה 50 מצויות במושב עופר.
המבקש מתגורר במושב הנ"ל.

2. בגדר ההליכים שבפניי הוגשו תצהירי עדויות ראשיות ומסמכים לרוב. בישיבה מיום
26/3/01 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על-פיה יפוצל הדיון. בשלב הראשון של הדיון,
זה המשמש נשוא פס"ד זה, התבקש ביהמ"ש להכריע לגבי תוקפם החוקי של צווי סילוק היד
נשוא ההמרצות על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות. ברי, כך הסכימו ב"כ הצדדים, כי
"ככל שביהמ"ש יגיע למסקנה ששני צווי הסילוק אינם תקפים יגיע הדיון לקיצו". ואולם