ראה מסמך

1. התובע, שהינו יליד 8/9/1975 נפגע ביום 22/7/1993, בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 )להלן: חוק הפיצויים(. תאונה זו הוכרה
גם כתאונת עבודה. התביעה היא לפיצוי נזקי גוף, על-פי חוק הפיצויים.

התאונה אירעה מספר ימים לאחר שהתובע סיים את לימודיו התיכוניים, כאשר טרקטור שהיה
נהוג על-ידי הנתבע מס' 1 פגע בו, בהיותו הולך רגל. הטרקטור היה מבוטח במועד
הרלוונטי על-ידי הנתבעת מס' 2 )להלן: הנתבעת(.

המחלוקת מתמקדת בשאלת שיעור הנזק בלבד.

2. במסגרת סיכומי התובע, ציין בא-כוחו, כי הנתבעת נמנעה מהבאת ראיות, לעומת ביסוס
כל טענה על-ידי התובע, על ידי ראיות שהוצגו במהלך הבאת הראיות. לעמדת התובע, יש לתת
את מלוא המשקל לעובדה, שהנתבעת, אשר דרך כלל מפעילה חוקרים מטעמה, לא הציגה דוחות
חקירה, ולא הביאה מומחים מטעמה, וכל זאת מפני שהיה בראיות כאלה לבסס טענותיו.