ראה מסמך

ה ח ל ט ה

המחלוקת בין הצדדים

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים )כב' השופט
כ' מוסק(, בשלוש תובענות מאוחדות שהגיש בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הוא המשיב
והמערער שכנגד )להלן: "הבנק"(, כנגד המערערים והמשיבים שכנגד. בת"א 15262/96 דרש
הבנק את פירעון יתרת החובה של המערערת מס' 1 )להלן: "החברה"(, בסך של 745,047.- ש"ח
ליום הגשת התביעה )4.9.96(. יתר המערערים )להלן: "המערערים"( נתבעו בתובענה זו
כערבים: המערערים 2 ו3- בערבות ללא הגבלה בסכום, ואילו המערער מס' 4 בערבות מוגבלת.
בת"א 15268/96 נתבע המערער מס' 2 בשל יתרת חובה בחשבונו הפרטי, בסכום של 73,861.-
ש"ח ליום הגשת כתב התביעה. בת"א 15269/96 נתבע המערער מס' 3 בשל יתרת חובה בחשבונו
הפרטי, בסכום של 63,179.- ש"ח ליום הגשת כתב התביעה.

2. המערערים התגוננו כלפי התובענות בטענת קיזוז, לאור נזקים שלטענתם נגרמו להם בשל
התנהגות הבנק והחזרת שיקים על-ידו, בניגוד לסיכום שבין הצדדים. טענתם היא, שהבנק