ראה מסמך

1. הערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה )כב' השופטת א' זיסקינד( בתמ"ש
25130/97 )רכוש(, 25131/97 )משמורת(, 25132/97 )מזונות(.

תחילה צימצם המערער את ערעורו להכרעות שניתנו לגבי שתיים מהתביעות - רכוש ומזונות.

ביום 30.4.2001 הודיעו ב"כ הצדדים כי יישבו את כל המחלוקות, גם בענייני הרכוש, עד
לסידור הגט. הערעור הצטמצם אך ורק לגבי מזונות העבר )לאשה ולילדים(, דהיינו מיום
27.11.97 עד לסידור הגט. ביום 17.5.2001 לאחר סידור הגט טענו ב"כ הצדדים בשאלה
שנותרה במחלוקת - מזונות העבר.

2. פסיקת הערכאה הראשונה

הערכאה הראשונה נתנה אמון בעדות המשיבה, וקבעה כי יש לה סיבה מבוררת ומוצדקת
לעזיבתה את הבית, ולפיכך היא זכאית למזונותיה. עוד קבעה, כי מאז נישואיה למערער לא
עבדה מחוץ לבית, היא היתה עקרת בית, דאגה לעבודות הבית וטיפלה בילדים, והכנסות