ראה מסמך

החלטה

1. זהו ערעור שהוגש על החלטת הרשם א. ורבנר מיום 30.4.02 לפיה ניתנה למשיבה רשות
להתגונן מפני תביעת המערערת למימוש שתי ערבויות בנקאיות בסך כולל של 520,350 ש"ח
שהונפקו כלפיה על ידי המשיבה, פרעונן נדרש, והן לא נפרעו למרות שלפי תנאי הערבות
אין חובה לנמק או לבסס את הדרישה. טענת המשיבה בבקשתה לרשות להתגונן היתה כי למשיבה
זכות קיזוז כלפי המערערת בגין חובות המערערת לחברת אור אתרי בניה בע"מ, שהומחו
למשיבה. לטענת המשיבה, רשאי בנק להעלות טענת קיזוז כנגד מימוש ערבות בנקאית. אמנם,
על פי הדין מוגבלת זכות הקיזוז לזכות המנותקת מעסקת היסוד, אך כאן מדובר בשני חוזים
נפרדים שתי ערבויות נפרדות ושתי דרישות נפרדות למימוש. על כן אחת משמשת לקיזוז
האחרת, על פי חשבונות מאושרים על ידי המערערת. המערערת טענה כי על פי עקרונות היסוד
של הערבות האוטונומית, צד לעסקת היסוד אינו יכול להפעיל זכות קיזוז. במקרה זה נובעת
זכות הקיזוז הנטענת של המשיבה מזכויות החברה הנערבת ועל כן הכרה בזכות הקיזוז תפגע
בעקרונות הערבות האוטונומית. לטענת המערערת מדובר בשתי עיסקאות במקשה אחת ואין
לראותן כעיסקאות זרות זו לזו. כמו כן נטען כי המועד לפרעון החשבונות לא הגיע ולכן
אין זכות קיזוז , וטענות נוספות בדבר העדרה של זכות קיזוז , ובדבר פירושה של המחאת
הזכות. בהרשם המלומד קיבל את עמדת המערערת לענין האפשרות לטעון קיזוז כנגד הערבות
הבנקאית במקרה זה, אך למרות זאת נתן למשיבה רשות להתגונן מאחר שיש למשיבה הגנה