ראה מסמך

1. התובע הוא הבעלים של בית ברח' בן יהודה 120 בת"א הידוע החלקה 6 בגוש 1078. בקומה
ב' של הבית מצויה דירה בת 4 חדרים )להלן: "הדירה"( בה התגוררו, לטענת התובע - לבדם
- הוריו של הנתבע, כדיירים מוגנים. לאחר פטירתו של אביו של הנתבע, המשיכה אימו
להתגורר בדירה, ולאחר מכן נפטרה. לטענת התובע, בתאריך לא ידוע פלש הנתבע לדירה.
התובע שסבר מחוסר ידיעה, כי החזקה בדירה עברה לידי יורשי המנוחים )עפ"י חוק
הירושה(, התייחס בשל כך לנתבע כמי שזכאי להתגורר בדירה באותם תנאים והמשיך לקבל
ממנו דמי שימוש עבור החזקה בדירה. לטענת התובע, כשנה לפני הגשת התביעה, הפסיק הנתבע
לשלם דמי שכירות, וכן נודע לתובע כי הנתבע משתמש בדירה לצורך עיסקו כמרפא
אלטרנטיבי. לאחר קבלת ייעוץ משפטי התברר לתובע כי זכויות דייר מוגן אינן עוברות
ליורשים עפ"י חוק הירושה אלא עפ"י חוק הגנת הדייר בלבד, ולפיכך הוא טוען כי אין
בקבלת דמי השכירות מהנתבע משום הסכמה להחזקת המושכר על ידו, וכי על הנתבעת לפנות את
דירה המוחזקת על ידו שלא כדין. לחילופין כי יש לפנותו משום שהפסיק לשלם דמי שכירות
מאז אפריל 1998, ובכך איבד את הגנת חוק הגנת הדייר, וכן בשל כך שהנתבע משתמש במושכר
כבית עסק

2. לטענת הנתבע הוא מתגורר ברציפות בדירה מיום היוולדו; כי אימו נפטרה ביום 4.8.94,