ראה מסמך

1. בפני ערעור המערער לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[ התשנ"ה -
1994על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 14.5.01 שקבעה כי תאונת העבודה שעבר המערער
ביום 3.11.94 לא תרמה להתפתחות מצבו הנפשי העכשווי. בהעדר קשר סיבתי בין מצבו הנפשי
של המערער לבין התאונה, לא פסקה לו הועדה אחוזי נכות בגין מצבו הנפשי.

2. העובדות הרלונטיות כפי שהן עולות מן התיק הן אלו:

א. המערער שעבד כנהג אופנוע, בשליחויות, נפגע בתאונה בעבודה ביום 3.11.94. בתאונה
נקטע חלק מאגודל יד ימין שלו.

ב. ביום 19.12.99 קבעה ועדה מדרג ראשון כי למערער %20 נכות לפי סעיף 1()3(40( בגין
קטיעת אצבע ו %10 לפי סעיף 34)ב(-הגבלה )באופן בינוני( של התאמה הסוציאלית וכושר
העבודה. תקנה 15 הופעלה ונקבעו למערער בסה"כ %42 נכות.

ג. על החלטת הועדה מן הדרג הראשון הגיש המוסד ערר לועדה הרפואית לעררים. המוסד טען
כי מבחינה נפשית קיים מצב קודם שלא נלקח בחשבון. הועדה הרפואית לעררים קבלה את הערר